למה מי אמר? למי אנחנו מוכנים לחלוק כבוד?
מדרש תנחומא (בובר) פרשת בהעלותך סימן יד
שאו שערים ראשיכם, שהיו הפתחים שפלים, [ואמר] והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד, א"ל השערים מי הוא זה מלך הכבוד (שם שם /תהלים כ"ד/ י), מיד בקשו השערים לבלעו, אילולי שאמר ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה (שם /תהלים כ"ד/), חזר ואמר ה' עזוז וגבור (שם /תהלים כ"ד/ ח), אמר להם התגדלו שמלך הכבוד בא עליכם, מיד חלקו לו כבוד, ונשאו לו כבוד, ונשאו את עצמן, ונכנס הארון, אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם חלקתם לי כבוד, כשאחריב את ביתי, אין אדם שולט בכם,
המדרש מתאר את ניסיונו של שלמה לפתוח את שערי המקדש לארון הקודש, לא בקלות נכנס ארון האלוקים להיכל, השערים מנהלים עם שלמה דו שיח, ואפילו מאיימים לרוצץ את ראשו, כשנדמה להם שהוא מכנה את עצמו מלך הכבוד, לא בקלות שלמה עובר בהם, רק כאשר הוא מכריז בפה מלא
המלכות היא של בורא עולם, כל הכבוד שלי הוא ממנו.. רק אז הם יכולים להתרומם ולהיפתח, הם יוצאים משפלותם הפנימית שסגרה עליהם.
המדרש מספר שהעיכוב הזה שהשערים עיכבו את שלמה עמד להם לזכות בזמן החורבן והם לא נפלו בידי בשר ודם אלא טבעו בים.
הרבה פעמים אנחנו כועסים על אלה שלא חולקים לנו כבוד, לא מכירים בסמכותנו, אבל דווקא השערים הסגורים האלה משקפים לנו את מאבקי הכוח והכבוד שאנחנו מנהלים והם סוגרים את הלב שלנו ושל האחרים, מאבקי כוח סוגרים את הלב ומחשיכים את אורו, כפי שאני אוהבת לצטט משירו של יהודה עמיחי ":במקום שבו אנשים צודקים לא צומחים פרחים" וגם לא אוהבים... האנשים האלה שאינם מאפשרים לנו לעבור בקומה זקופה. וסירוב שלהם מעורר אונו למודעות למרכזי הכוח האמתיים שלנו ,מחדשים את האהבה והאמונה שממלאים את ליבנו, אותו כבוד אלוקי שמלך הכבוד חלק לנו, האור המאיר את ליבנו
) לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר לַֽיקֹוָק הָאָ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֑הּ תֵּ֝בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ:
(ב) כִּי־ה֖וּא עַל־יַמִּ֣ים יְסָדָ֑הּ וְעַל־נְ֝הָר֗וֹת יְכוֹנְנֶֽהָ:
(ג) מִֽי־יַעֲלֶ֥ה בְהַר־יְקֹוָ֑ק וּמִי־יָ֝קוּם בִּמְק֥וֹם קָדְשֽׁוֹ:
(ד) נְקִ֥י כַפַּ֗יִם וּֽבַר־לֵ֫בָ֥ב אֲשֶׁ֤ר׀ לֹא־נָשָׂ֣א לַשָּׁ֣וְא נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א נִשְׁבַּ֣ע לְמִרְמָֽה:
(ה) יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְקֹוָ֑ק וּ֝צְדָקָ֗ה מֵאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ:
(ו) זֶ֭ה דּ֣וֹר דרשו דֹּרְשָׁ֑יו מְבַקְשֵׁ֨י פָנֶ֖יךָ יַעֲקֹ֣ב סֶֽלָה:
(ז) שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וְֽהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָב֗וֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד:
(ח) מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד יְ֭קֹוָק עִזּ֣וּז וְגִבּ֑וֹר יְ֝קֹוָ֗ק גִּבּ֥וֹר מִלְחָמָֽה:
(ט) שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וּ֭שְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָבֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד:
(י) מִ֤י ה֣וּא זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד יְקֹוָ֥ק צְבָא֑וֹת ה֤וּא מֶ֖לֶךְ הַכָּב֣וֹד סֶֽלָה: