ש לנו המון בקשות, אבל כולן הן נגזרות של בקשה אחת מרכזית, שתמיד נהיה מחוברים אליו יתברך, אל מקור השפע. כל הבקשות הן צינורות דקים שמתחברים לצינור הגדול הזה.
וכדי לחזק את הפתיל הזה דוד מתפלל, הוא מפציר בריבונו של עולם שישמע את התפילה-אל תחרש. (מלשון חרשות) ושהוא גם יענה- פן תחשה ממני.אתה תחשה , או שמא חס וחלילה אנחנו נפסיק להתפלל, אני אכנס למצב של "עת לחשות" שיש לי על מה להתפלל ואני עוצרת את התנועה הפנימית הזו.
כי אם לא אחווה מענה לתפילה יתנתק הפתיל המחבר ואפול לבור עמוק שממנו קשה לשאת עיניים לשמים, ונמצאים שם כל כך לבד.
וכדי לא ליפול לבור הזה של שתיקה וניתוק, אנחנו מתפללים שתפילותינו יענו, אבל גם שנוכל להבחין במענה.
כי הקב"ה עונה, לא תמיד המענה הוא פשוט וישר, הרבה פעמים הוא מופיע סמוי מן העין, הוא עונה דרך המציאות המורכבת. והרבה פעמים צריך להסיר הרבה קליפות מהמציאות בשביל לפגוש את התשובה .ולפעמים המענה הוא לא עכשיו, או יותר טוב אחרת, אבל יש מענה .ובשביל להקשיב למענה צריך להיות בעל שמיעה דקה ועדינה. ו להבין אל פעולת ה ואל מעשה ידיו. (ההבנה אל ולא את,היא מפגש ישיר עם הנוכחות האלוקית במציאות, )
שלא כמו הרשעים הפוגשים מציאות מורכבת והיא הורסת את הקשר והחיבור עם התפילה: "אל תמשכני עם הרשעים" אלא פקח את עיננו לפגוש את נוכחותך, לחוש את מעוז הישועות, לראות את הפתחים החדשים שנפתחים במציאות המורכבת, לדעת להודות עליהם ולראות את הודך המתגלה בהם(אהודנו)
ורעם ונשאם עד העולם..
שתמיד נרגיש את הקשר.
תהלים פרק כח
) לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְקֹוָ֨ק׀ אֶקְרָ֗א צוּרִי֘ אַֽל־תֶּחֱרַ֪שׁ מִ֫מֶּ֥נִּי פֶּן־תֶּֽחֱשֶׁ֥ה מִמֶּ֑נִּי וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם־י֥וֹרְדֵי בֽוֹר:
(ב) שְׁמַ֤ע ק֣וֹל תַּ֭חֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִ֣י אֵלֶ֑יךָ בְּנָשְׂאִ֥י יָ֝דַ֗י אֶל־דְּבִ֥יר קָדְשֶֽׁךָ:
(ג) אַל־תִּמְשְׁכֵ֣נִי עִם־רְשָׁעִים֘ וְעִם־פֹּ֪עֲלֵ֫י אָ֥וֶן דֹּבְרֵ֣י שָׁ֭לוֹם עִם־רֵֽעֵיהֶ֑ם וְ֝רָעָ֗ה בִּלְבָבָֽם:
(ד) תֶּן־לָהֶ֣ם כְּפָעֳלָם֘ וּכְרֹ֪עַ מַֽעַלְלֵ֫יהֶ֥ם כְּמַעֲשֵׂ֣ה יְ֭דֵיהֶם תֵּ֣ן לָהֶ֑ם הָשֵׁ֖ב גְּמוּלָ֣ם לָהֶֽם:
(ה) כִּ֤י לֹ֤א יָבִ֡ינוּ אֶל־פְּעֻלֹּ֣ת יְ֭קֹוָק וְאֶל־מַעֲשֵׂ֣ה יָדָ֑יו יֶ֝הֶרְסֵ֗ם וְלֹ֣א יִבְנֵֽם:
(ו) בָּר֥וּךְ יְקֹוָ֑ק כִּי־שָׁ֝מַע ק֣וֹל תַּחֲנוּנָֽי:
(ז) יְקֹוָ֤ק׀ עֻזִּ֥י וּמָגִנִּי֘ בּ֤וֹ בָטַ֥ח לִבִּ֗י וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי וַיַּעֲלֹ֥ז לִבִּ֑י וּֽמִשִּׁירִ֥י אֲהוֹדֶֽנּוּ:
(ח) יְקֹוָ֥ק עֹֽז־לָ֑מוֹ וּמָ֮ע֤וֹז יְשׁוּע֖וֹת מְשִׁיח֣וֹ הֽוּא:
(ט) הוֹשִׁ֤יעָה׀ אֶת־עַמֶּ֗ךָ וּבָרֵ֥ךְ אֶת־נַחֲלָתֶ֑ךָ וּֽרְעֵ֥ם וְ֝נַשְּׂאֵ֗ם עַד־הָעוֹלָֽם: