קשר

קשר עם ה' 

הוא קשר ממשי.

הוא גם קשר קיים. לא צריך להמציא אותו. אבל צריך להתחיל לשים לב מה מתרחש בו. 

הצורה הראשונית להתחיל לשים לב למצב הקשר היא לחבר את מה שעובר עלינו בחיים ואת מה שאנחנו רואים סביבנו אליו. 

כלומר האמונה בהשגחה בכלל ובהשגחה פרטית בפרט. בשפה פשוטה - הוא אחראי או לכל הפחות שותף במה שעובר עלי. 

ואז נניח שאני מחבר אותו למה שעובר עלי. אז אני בודק מה זה מעורר לי בלב. למשל אתמול קיבלתי מתנה גדולה. אז אני שמח. אוהב אותו. אבל שלשום פוטרתי מהעבודה. אז אני פגוע. כועס. מתוסכל. 

ברגע שאני מחבר אותו לאירועי חיי אז הרגשות שלי מקבלים כיוון. מתוסכל - ממנו. כועס - עליו. 

התחיל פה קשר ברור. בעצם הוא היה שם קודם רק באופן מוסתר. הנתק באמונת ההשגחה, הנתק בין מה שעובר עלי לבין ה' לא מאפשר לראות את מצב הקשר. ואז גם לא מאפשר להעמיק אותו.

אמנם יש משהו מנחם בנתק. כי אז רגשות קשים למשל יכולים להיות מול אנשים או מול המציאות במקום מול ה'. כלומר, המציאות הכלכלית אחראית לפיטורין שלי ולא הוא. אז לכאורה זה שומר על הקשר בינינו. אבל מצד שני לצורך השמירה הזו יצרנו נתק. מקום בלי ה'. מקום בלי קשר. לדבר הזה נראה לי שיש מחיר יותר גדול בטווח ארוך.

עכשיו שהחזרנו את הקשר לתודעה. אפשר להתחיל להעמיק אותו. לרפא אותו אם צריך. מתחילה התפילה.