מה שהייתי בטוח שיקרה פה

מתיישב לתפילה. ומתחיל. 

הי. הי. רגע רגע. 

בוא נחזור רגע צעד אחורה. 

כמו הרבה דברים בחיים, גם את התפילה אנחנו מתחילים עם הרבה דברים שמושכים אותנו אחורה. הרבה חסימות. הרבה מגבלות שאיננו שמים אליהן לב. 

למשל, ממרחב אחר בחיים שלנו, אתה נכנס הביתה ומוצא את עצמך כועס. על מה? הרבה פעמים על זה שמה שמצאת בבית לא בדיוק התאים לציפיות שלך. לציפיות שאפילו לא שמת לב שיש לך. 

גם בתפילה יש לנו ציפיות. כאלו שאפילו לא שמנו לב שיש לנו. אז כדי לחסוך מאבקים עם עצמנו כדאי לעצור רגע לפני שמגיעים למעמד התפילה ולבדוק - מה אני מצפה? מה אני מדמיין שאמור לקרות פה? עצם הגילוי של הציפיות חשוב בפני עצמו.

אחר כך, אם יש לי קצת לב, אפשר גם לנסות לשחרר את הציפייה הזו. להסכים לאפשרויות אחרות. לקבל את העובדה שאולי יקרה פה משהו אחר גם אם זה לא בדיוק מוצא חן בעיני. 

עכשיו כשתכנס למפגש, תראה שמשהו כבר יותר משוחרר. 

כי ציפיות זה לא רק בכריות...