יש לי שעון. אין לי שעון. יש פה מנין אין פה מנין. יש סדר אין סדר. אני עם כולם אני לבד.
צריך קצת יכולת להכיל הפכים כדי להתפלל בתוך מניין. להיות בתוך הזמן ולמעלה מן הזמן.
לא כולם יכולים לעשות את זה. לפעמים צריך איזו תקופת חניכה. תקופת הסתגלות. היכולת לרקוד בשני ריקודים.
לרובנו די קשה לנסות להתיישר על איזה מקצב מבלי לאבד את הריקוד - 'הנה עוד מגיעים ל... אני צריך להזדרז כי... עכשיו אני אמור לענות פה... '
אחרי אימונים, כשנגיע לרמת מיומנות גבוהה בלב, נוכל לעבור מצבי נפש בצורה יזומה. נוכל לקפוץ ממצב למצב, ממידה למידה, מעולם לעולם.
כשנגיע לשחרור בנפש, נוכל שלא להיות מופעלים מלחץ חברתי, לעמוד מול שעון ומסגרת בצורה גמישה ולא לחוצה.
זה כמובן יעזור אם ניצור מנייינים נוולי לחץ חברתי עם פרגון הדדי...
בינתיים זה די מלחיץ. בינתיים הלב לא מגיב לבקשות המנומסות שלנו ולא מיישר קו עם המקצב.
קצת נמאס לו ליישר קו באופן כללי.
אז אפשר לבדוק אפשרות שיקום -
לומר לו שהוא לא צריך ליישר קו. להיות איתו בקצב שלו. כמו ילד שמלווים אותו ואומרים לו שנשאר איתו למרות שהכיתה קצת רצה קדימה.
בוא נהנה. בוא נטייל. נגיע כשנגיע.
אתה מתחיל להיות למעלה מן הזמן.
אל תדאג. יבוא הרגע שתקשר את שני העולמות - בתוך הזמן עם למעלה מן הזמן.