איך אמרה לי בוגרת יקרה שבאה היום להביא לי הזמנה:
"לא ידעתי שזה זה עד שהחלטתי – רק ההחלטה הביאה אותי לוודאות"
ואני שמכירה נשים שנשואות שנים רבות, ועדין מפקפקות בוודאות של בחירתן. וזה כל כך עצוב וקשה...התפעלתי מתבונתה.:איך יודעים שזה באמת זה?
איך אדע שהבחור הזה שאתו אני יוצאת, רוקמת, מתקרבת, הוא האחד והיחיד , אתו אני בוחרת לכרות ברית.
מורתי ימימה ע"ה הייתה אומרת: הקשובה לליבה תמצא תשובתה"
ללב יש כוח לתת תשובה אמתית כנה וודאית, אבל לפעמים הלב כל כך עמוס ברגשות ובפחדים שלא קשורים לקשר הנוכחי עד שקשה לשמוע את בינתו.
כדי להשקיט את העומס הזה אני ממליצה על שתי זוויות התבוננות , מה אני מרגישה כלפיו, ומה אני חווה שהוא מרגיש כלפי.
ובכל זאת לא לכולן קל לשמוע את קולו של הלב...(ואם התשובות לשתי השאלות הן חיוביות, וגם ההתאמה השכלית ובכל זאת הלב ממאן, כדאי לפנות ליעוץ...)
ולא אאריך בעניין הזה הפעם, רק רציתי לספר כמה חכמה אותה עלמת חן יקרה, שהבינה שגם העמדה הנפשית קובעת, אם את עדין אוחזת בספקות, אז לעולם לא תגיעי לוודאות, ואפילו כמה שנות נישואין יכולים לא להתיר את הספקות האלה ששורשן בעמדה הפנימית
יש שלב בקשר שאחריו צריך גם לשנות את העמדה הנפשית ולעבור למצב של ודאות ,
ודאות על יציאה למסע נהדר ומשותף, מתוך ידיעה שתהיה התמודדות משותפת. ולימוד הדדי של היחד המופלא הזה.
וכדאי לך לבחור בן זוג שידע להיות שותף לשיח ולקרבה הזו.