יוצאים מהלו"ז

בחסדי ה' המשפחה היקרה יוצאת ל"חופש הגדול". עולים על הקאיה הוותיקה ונעים צפונה, יחד עם לא מעט מעם ישראל. אמנם "כאיש אחד", מודה, אך לא בהכרח "בלב אחד" (דרך אגב, משחק נחמד לפיתוח האינטליגנציה הרגשית: להסתכל על המשפחות במכוניות לידכם, ולנתח את הרגשתן, על מה משוחחים שם, מה קורה אצל ההורים מלפנים, אצל הילדים מאחור, וכו').

"רבות מחשבות בלב איש" – היה לו"ז מדוקדק וצפוף ליום הראשון. אך כרגיל ה' לא ממש מתרשם מתוכניות השכל שלנו, ומייצר מציאות שהוא חושב שיותר נכונה בעבורנו.

הקאיה הוותיקה לא ממש אהבה את המשקל הרב של כל המשפחה והתיקים הרבים שנוספו בחלקה האחורי והתחילה לקטר. פתאום גם לה יש דעה עצמאית, ולא סתם אלא שהיא מבטאת את דעתה בכעס, מעלה את החום, והנה נורה אדומה. צריך להקשיב ל"ותיקה", היא מבקשת מנוחה, צריכה יחס, צריכה טיפול. והנה נמצאת כל המשפחה במוסך בקריות. "שולם עליכם". איפה התוכניות? הלו"ז, החופש?

לא נלאה אתכם בפרטים אך גם אחרי שתוקן "הרגולגז של הטכנבקטור", וכולם חוזרים לנסוע בשמחה, למחרת שוב הקאיה לא מרוצה מהחום, שוב צריכה רופא, שוב התוכניות "הקדושות" מקבלות תפנית מפתיעה.

שיעור פרטי

שוחחתי עם אשתי לברר מה השיעור שה' רוצה ללמד אותנו. אז בוודאי ישנו השיעור הפשוט שצריך לשמור יותר על האוטו, לעשות בדיקות, להחליף שמנים וכו'. אך מעבר לזה זיהינו (שוב) את המידה והעבודה שהיא אולי החשובה ביותר ליצירת קשר קרוב ואמתי אתו יתברך – מידת ההכנעה.

התנועה הזאת של כניעה אמתית, של שחרור השליטה המדומה, היא אתגר גדול לנפש. "הענייה הסוערה" הזאת, מחפשת כל הזמן נקודות אחיזה, פיסת ודאות חיצונית. ואז בלי מודעות, נוצרת הזדהות-יתר עם התוכניות שלנו, עם הדעות והרצונות האישיים. הם נחווים כדבר מוחלט, מחויב המציאות, ואז אתה כבר בתוך הרשת.

ההכנעה הזאת היא התבטלות לרצון שלו. מה זה אומר בפשטות? השלמה עם מה שמתרחש, כאן ועכשיו (לא במקום שחשבת שאתה אמור להיות בו). המצב לא תמיד מרגיש, מתאים, משמח ונוח, אך ההסכמה הפנימית הזאת למציאות, שככה (מה שהוא עושה עכשיו) זה הכי טוב, גם כשלא מבינים עד הסוף, או כשבכלל לא מבינים. החוויות הללו של החיים, שה' מסדר, שנראות "שלא כסדר" (ליקוטי מוהר"ן פב), באמת הן מזככות, מנקות, למי שרוצה לתקן, להתקרב אליו יתברך באמת. זה מכניע את מה שאתה רוצה שיהיה, את הצורך להבין, לשלוט, שלא תהיה שום סטייה מהתכנון, כל הישות הזאת מרפה לגמרי – וזה החופש הכי גדול. ההכנעה הזאת של רצונך לרצונו, למה שהוא מייצר במציאות, למה שהוא חושב לנכון בעבורך, היא מופלאה.

הכנעה על הכנעה

ראיתי שעולה עוד עניין של הכנעה. הרי כתבתי על הנושא הזה כמה טורים, וכן עברנו כל כך הרבה מצבים כאלה, למדתי ולימדתי את זה כל כך הרבה פעמים, והנה שוב ה' יתברך מחזיר אותנו לשם. מה, לא הבנו? מה, עוד חזרה? עוד בוחן פתע? כן! גם על זה עושים הכנעה. כתבת על זה טור – אז מה? כתוב עוד פעם, עד שייחקק עמוק בלב, בנפש, עד שנחיה את זה. כנראה שהוא רוצה שנתאמן בזה, עוד ועוד. כי הכניעה הזאת היא לא משהו נקודתי שצריך לפתור, זו מטרת החיים, שנמליך אותו, על כל הרגעים והמקומות שאנו נמצאים בהם, כל פעם מחדש, לא רק בראש השנה. הסיבה שזה חוזר שוב, החוויה של הפער הזה בינך (מה שתכננת, רצית) לבין מה שה' עושה, והכעס על זה, מבטא שיש עדיין ישות שצריכה להתנקות, מהראש והלב.

הכנעה = השלמה

הכנעה אמתית מבטאת קשר אמתי. זה לפנות מקום, לאפשר מרחב ופניות נפשית למה שהוא יתברך מביא, להיות מה שהוא רוצה. יש לחזור ולשנן שהקושי הוא לא במציאות אלא במציאות של הדעת שלנו, שלכאורה סותרת את המציאות המתקיימת. ואותה צריך להכניע, להזכיר לה חוק בטבע – שהקטן מתבטל לגדול. זה שחרור שליטה, לקבל את האלוקות גם בלי להבין ולהרגיש, זה מהלך אמוני שזוכר ש"לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי נאום ה'". הכנעה אמתית מייצרת השלמה ומנוחת הנפש, גם אם אני לא מבין מה ולמה. זה הסוד שהיהדות מביאה לעולם: הטוב, השמחה והאושר של האדם לא קשורים בכלל למציאות החיצונית, רק לקשר של האדם עם הבורא - "ואני קרבת א-לוהים לי טוב". רק זה הוא הטוב האמתי. בהעמקה למי שזוכה, ההכנעה והביטול הם ממש עונג ושמחה, הפך ממש מתרבות הגויים, שכל כך מדגישה את הישות, את ה"אני ואני" (העני) תרבות ה"כוחי ועוצם ידי" - אני אוביל, אנווט, אגיע, אלחם, אני יודע, שולט, מבין.

שליטה מרחוק

הנה דוגמה נפלאה מוחשית לעניין זה של הכנעה – כלומר פינוי מקום, שמאפשר למקום גדול וטוב יותר לבוא. זה קשור להתקדמות הטכנולוגית של דורנו. נתקלתי בבעיה במחשב, והנה חבר טוב הציע שהוא ייכנס מרחוק למחשב שלי ויפתור את הבעיה. בבורותי הגדולה שאלתי: "מה זאת אומרת, הרי אני כאן, ואתה שם רחוק, איך תפתור?" והוא ענה: "עזוב, אל תנסה להבין פשוט תקשיב להוראות שאני אומר לך". הוא הנחה אותי לעשות כמה דברים, ואז אמר לי: "עזוב הכול, הישען לאחור ותן לי לעבוד". והנה על המחשב שלי, חלונות נפתחים ונסגרים, אותיות משתנות, ואני? לא עושה כלום, בטל ומבוטל, מתרווח לאחור, ואפילו שותה משהו קר. הדברים מתרחשים מעצמם בשליטה מרחוקפיניתי מקום, נכנעתי למישהו שיודע ויכול יותר ממני. והנה פתרון מהיר וטוב בהרבה ממה שחשבתי ויכולתי לעשות. חשתי שזה ממש התמצות של עבודת ההכנעה.

נשם י-ה

עצה ודרך מעשית להכנעה ביומיום, למצבים המשתנים שעוברים, נמצאת בדרך מפתיעה ופשוטה.

חז"ל נתנו לנו פירוש על הפסוק בתהילים: "כל הנשמה תהלל י-ה" – "על כל נשימה ונשימה הווי מודה לו". נשימה מורכבת משאיפה ונשיפה, הנשיפה היא פינוי מקום - מפנה מקום בראות לאוויר חדש. זו פעולה לא רצונית, שקוראת ממילא, רק צריך להכניס שם מודעות ומחשבה. על כל נשיפה - לחשוב שאתה מפנה מקום, ובזמן שאיפה, אוויר שנכנס, לחשוב שאתה מכניס את נוכחות ה', מעביר את האחריות, נותן לו את ההגה, את כוח השליטה. יש רמז: נשימה אותיות נשם י-ה.

כאשר יש סתירה עם המציאות, ומתחילים המאבק וההתרוצצות הנפשית, יש לסגת קצת לאחור (תחילת כניעה) לתפוס איזה מקום שקט, ולנשום. מפנה מקום, נכנע, ומכניס אותו יתברך. כך כמה פעמים, עד שאתה חש קצת יותר השלמה עם עצמך, עם המצב. יותר מנוחה וזרימה במציאות, ואפילו שמחה (אף על פי ששום דבר חיצוני לא השתנה) זה סימן של הכנעה. זו הסכמה להיות במצב העכשווי כמו שהוא, אך לא כקרבן, אלא כמכיר "במי שאמר והיה העולם", כמסכים לאמת המוחלטת שלו, שמלוא כל הארץ כבודו, שאין עוד מלבדו, כל פעם מחדש נכנע לאמת הזאת. זו יציאה לחופש האמתי, יציאה מהישות הקטנטנה הלוחמנית, אל מרחב י-ה. שנזכה. אמן ואמן.

עולם קטן - כתבות