מכבדת את בריאתך
"למי למי יש יותר כבוד"?
לאיזה חלק בתוכך את נותנת כבוד (כובד, משקל)? איזה חלק נותן לך תחושת נוכחות ראויה בעולם?
הישגייך הרוחניים? או הישגים בכלל?
יופי, שאיפות, כסף, חכמה?
כשאת צודקת, או אהובה, או מכובדת?
האימהות, הזוגיות?
כל בחירה באחת מהאפשרויות האלה היא נכונה. כולן ראויות לכבוד. אבל היא גם חלקית מאוד, מותנית, מכווצת ומסתירה.
חלקית - כי רק החלק הזה בתוכך או בחייך, רק הוא ראוי וחשוב.
מותנית - כי החלק הזה עלול להתעמעם, להסתלק או להתמעט, ויחד עם חסרונו תיוותרי את ריקה ומפורקת.
ובעיקר מכווצת ומסתירה - מוכרחה להותיר בצל את החלקים האחרים שאינם מתאימים לחלק המכבד אותך.
נוכחות כזו היא מעורערת ודלה, אין די לנפש במרחב הזה. היא תוצר של עומס והכרה ילדותית, וגם יוצרת עומס נוסף על המערכת הפנימית שלנו.
הלימוד מציע להיפתח להכרה הרבה יותר עמוקה, שמאפשרת יציבות וביטחון בלתי מותנה, יוצרת בתוכנו כבוד פנימי מהותי, ובלשונה של ימימה "מכבדת את בריאתך". הכרה כזו נותנת משקל להיותנו בראשית הווייתנו יצירה אלוקית, כלי לאור האלוקי.
החוויה הקיומית הזו, כשהיא זורמת בתוכנו, גורמת לנו להנכיח את כל חלקי הנפש לשלמות אחת בלתי נפרדת, ולכבד מאוד את הקיום שלנו. היא מאפשרת לכל חלקי הנפש לשוב לכוחם ומקומם באהבה ובכבוד, ופשוט להיות אני.