מאמר - לכולם יהיה מקום

העלתה את כולנו למקומות חדשים

בחסדי ה' אני רוצה הפעם לכתוב טור לעילוי נשמת אפרת חיה בת אורה, ידידת המשפחה, בבחינת אחות לאשתי, שהלכה לעולמה בשבוע שעבר, "בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה". אישה צעירה שהשאירה שישה יתומים קדושים ואהובים.

כבר ימים אחדים שאנו, חברי המשפחה, מסתובבים בלב שבור-שלם. מצד אחד כאב ושבר גדול, ומצד אחר הרגשה שבעלייתה בסערה השמימה העלתה גם אותנו למקומות חדשים. כל אחד בעניין שלו חש שקיבל תוספת רוח, תוספת נשמה. נקודות מתבהרות לפתע לתיקון והשלמה אישיים.

כוח המושך

אני רוצה לגעת בנקודה שכה שייכת למשפחה היקרה הזו ולאפרת בפרט. לפני שנים, בתחילת התשובה, היה ביתה של משפחת שדות בחינה של "מקדש מעט". משכן שהיה בו "כוח המושך" (ליקוטי מוהר"ן ע), בפרט בסעודה שלישית בשבת קודש. מלא נשמות מכל הסוגים והמינים, משפחות עם ילדים קטנים, רווקים ורווקות מחפשי זיווג וכן מחפשי דרך מכל הגוונים.

רעש, יין נשפך על מפה לבנה, בירות, חיתולים זרוקים, שירים, ריקודים על השולחנות. איכשהו לכולם יש מקום, יש אוכל, יש לב. זה היה הסוד שלה: אהבת אדם עצומה וקשר בלתי אמצעי, ללא גינונים חברתיים, כאילו הכול אפשרי.

דווקא זה יצר אפשרות לכל אחד להיות כמו שהוא: עייף, רועש, שותק, צועק, רעב, שבור, שמח. כל אחד בכל מצב שהיה ידע שאצל משפחת שדות יש מקום, אין הגדרות של "איך אמורים" להיראות או לדבר, אלא הכול טוב, הכול פשוט, רק תהיה כמו שאתה. ההרגשה הזו שחשנו אצלם, שיש מקום לכל אדם ולכל מצב, התחברה לי לדיבור של רבי נחמן מברסלב:

"כשיש להאדם לב, אין שייך אצלו מקום כלל, כי אדרבא הוא מקומו של עולם וכו'. כי האלקות הוא בלב, כמו שכתוב (תהלים עג) 'צור לבבי'. ואצל השם יתברך נאמר (שמות לג) 'הנה מקום אתי' – שהוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו. נמצא מי שיש לו לב ישראלי, אין ראוי לו לומר שמקום זה אין טוב לפניו, כי אין שייך אצלו מקום כלל, כי אדרבא הוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב, סימן נו).

זו הייתה ההרגשה בביתם. לא הכיסאות והתאורה בסלון אלא המקום שעשו בליבם לכל מי שבא היה ועודנו לימוד גדול. שנזכה ללב של איש ישראלי, פשוט, תמים, שיש לו מקום לכל אחד מישראל.

ריכוז תמציתי של אור ואמת

יומיים לפני הפטירה זיכתה אפרת את כל חברותיה הקרובות והזמינה אותן להיפרד ממנה. כל אחת קיבלה מנה עוצמתית של אמת וטוב נצחי. אשתי שיתפה על האור והזכות שקרנו ממנה, נוכחות של השלמה ופיוס גדול, מנוחה וחירות שנבעו ממנה ברגעים אלו. חצי השעה המשותפת הזו הייתה גדולה יותר מכל השנים המשותפות. כמו ריכוז תמציתי של אור ואמת ללא לבושים, ללא הסתרה, מפגש כן וישיר עם החיים, דיבור על הכול ללא שום עיכובים ומעצורים רגשיים, ללא שכל מעכב הבודק כל מילה, אלא פשיטות ותמימות, הכול פתוח, נוכח ללא מסכות.

וכן בעלה היקר והאהוב שיתף אותי שאחרי מורכבות של שנים בזוגיות ביניהם הם זכו להשלים את הכול ברגע אחד, שם, בין החיים למוות בבית החולים, בבחינת "שוב יום אחד לפני מיתתך". ברגע סגרו והשלימו מעגלים של כאב משנים.

פשוט פתחו את הלב, אמרו זה לזה כמה הם אוהבים וביקשו מחילה על כל הנוקשות והסגירות של השנים. גילו זה לזה איך הכול היה מפחדים ומקשיים אישיים, ועכשיו זהו! עד כאן! ממש זכו לגמר תיקון. לא ברעיונות רוחניים אלא הלב פתוח עד לב השמיים, הכול משוחרר, הדמעות זולגות, לב שבור-שלם הנושא הפכים מבהילים: מצד אחד כאב הנפש על הפרדה, על הילדים ללא אימם האהובה, הזיכרונות. אך בעומק, שם בפנים, הנשמות שלהם מוצפות באור שהם זוכים עכשיו לתקן, להשלים. נקיות וטהרה אינסופיות ביניהם.

כך הם עומדים לפני הקדוש ברוך הוא, אב הרחמן הגאה בילדיו, אוהבים ונאהבים. רן (המכונה אחצו' בפי החברים) עמד בהלוויה ביישוב דעת עצום, בנוכחות זקופה, בלב זך וישר. ולאחר שסיים להגיד דברים חמים ומרגשים לאשת חייו, פנה אלינו, העומדים סביב, ועורר אותנו לפתוח את הלבבות עכשיו, היום. לחזור ולחדש את האמון והאמונה זה בזה, לחדש את הקשרים, לצאת מהדמיונות של "יש זמן". לא, "היום!" לפתוח ולהיפתח, לשתף, לבכות ולצחוק יחד, לתת מקום זה לזה, להיות מחויבים לטוב, לאמת, לחיים.

נראה ששכינה דברה מגרונו של חברי האהוב כל כך, שכידוע עיקר צער השכינה הוא על הבתים הקדושים. אנא, נשמות ישראל הטהורות, בואו נחזק בעוצמה את בדק הבית, הזוגיות הקדושה, להתחיל משם, לחזור לשם. זה היסוד, זה הבסיס, זה לב היהדות. אני בוחר לסיים במשפטים שיצאו מהלב בטור הזה, בבחינת ו"החי יתן אל לבו":

"כוח המושך";

"לכולם יש מקום";

"אהבת אדם עצומה וקשר בלתי אמצעי, ללא גינונים חברתיים";

"אפשרות לכל אחד להיות כמו שהוא";

"הכול טוב, הכול פשוט, רק תהיה כמו שאתה";

"מנה עוצמתית של אמת וטוב נצחי";

"מפגש כן וישיר עם החיים";

"פשיטות ותמימות, הכול פתוח, נוכח ללא מסכות";

"פשוט פתחו את הלב, אמרו זה לזה כמה הם אוהבים";

"הלב פתוח עד לב השמיים, הכול משוחרר, הדמעות זולגות, לב שבור-שלם, נושא הפכים";

"נקיות וטהרה אינסופיים ביניהם, כך עומדים לפני הקדוש ברוך הוא";

"אוהבים ונאהבים";

"נוכחות זקופה, לב זך וישר";

"לחזור ולחדש את האמון והאמונה זה בזה";

"לצאת מהדמיונות של 'יש זמן'";

"לתת מקום זה לזה, להיות מחויבים לטוב, לאמת, לחיים".

יהי רצון שמילים אלו יהיו לנחת רוח ולעילוי נשמת אפרת חיה בת אורה, תהי נשמתה צרורה בצרור החיים. ובקשה לסיום אלייך, אפרת, שם למעלה: היי מליצת יושר עלינו, החברים ועם ישראל כאן למטה, לאחדות ולאהבת אמת, להיות מוכנים לגאולה שבפתח. אמן.