להיות כאלוהים זה מתחיל מבפנים

להיות כאלוהים זה מתחיל מבפנים. זה לא מתחיל מאכילה של פרי.

אנחנו רוצים לאכול מן העץ. לגיטימי. רוצים להיות שותפים בבריאת עולמנו. לגיטימי. אבל משהו קטן לפעמים חסר. אתה לא יכול לאכול מהעץ כדי שהעץ יגרום לך להיות כאלוהים. אתה צריך להתחיל מבפנים.

למשל, באיזה אופן אתה בוחר בחייך, ובמי אתה תולה את נסיבות חייך?

אתה צריך להיות כאלוהים ואז באופן טבעי לאכול עץ שמתאים לך. ולא הפוך.

"(יב) וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה־לִּי מִן־הָעֵץ וָאֹכֵל: (יג) וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה־זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל"

האדם והאישה רצו להיות כאלוהים. ואכלו. אבל כששואלים אותם על הבחירה שלהם - איפה האלוהיות שקיווינו לה?

מה אנחנו לומדים על האדם מתוך התשובה שלו? שהוא לא רואה את עצמו כאלוהי. הוא רואה את עצמו כתלותי. כעבד. זה עוד לא קשור לשום עונש. זה היה שם קודם. אם הוא היה אוכל מן העץ בבחירה אמיתית מלאה, הוא היה גם לוקח עליה אחריות. הוא היה אומר "אכלתי. וזה היה מעולה. ואני מאמין במה שאני עושה".

במצב ההתבגרות של האדם, במצב שבו הוא עדיין תופס את עצמו כתלוי באחרים, כל עוד הוא עדיין לא חופשי, לגעת בחומרים אלוהיים זה בעיה. מה קורה לאדם שנוגע בחומרים אלוהיים כשהוא עדיין תופס את עצמו כתלוי באחרים?

אם אנחנו קופצים רגע לעתיד, זו גם הסיבה שה' לא נתן את התורה במצרים, לעבדים. כדי לקבל את התורה אתם צריכים להיות קודם כל חופשיים מבפנים.

לומדים פה גם משהו על חברות. מה אפשר ללמוד פה על היחסים בין כולם לבין כולם? אדם מאשים את חווה. חווה מאשימה את הנחש. 
יש פה מישהו שחבר של מישהו?

נצייר אפשרות אחרת בשביל הספורט – 
"אדם, אכלת מן העץ? מה עם אשתך?" "כן. בזכות אשתי המדהימה. אני כל כך אוהב אותה. אני אכלתי. אני אחראי. הלוואי ולפחות אני הייתי בוחר שלא לאכול. בבקשה ממך, היא לא אכלה סתם. היא רצתה משהו. אז תן לה את מה שהיא מבקשת. תן לה את מה שחסר לה".
"אישה מה את אומרת? מה עם הנחש?"
"אני אכלתי, אני אחראית. הנחש בסך הכל אמר לי את מה שהוא מבין שטוב. בבקשה תן לו את מה שחסר לו. תרפא אותו"

אבל לא. בינתיים נראה שאין פה הרבה חברים. אין פה הרבה אהבה. אין פה הרבה אחריות. אז מי פה רוצה להיות אלוהי כרגע?

רוצים להיות כאלוהים רק בחיצוניות. בכוח. בשליטה. לא רוצים להיות כאלוהים באחריות. באהבה האמיתית למי שחי איתך. בעמידה בעומק מול הבחירות שלך.