את המגיד אנו פותחים בהכרזה הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים.

מדוע אנו פותחים את המגיד בקטע זה, מדוע הוא נאמר בארמית, מדוע אנו מזמינים כעת את העניים לסעוד על שולחננו וכי אין זה מאוחר מדי.

המצה נקראת לחם עני, על כך אומרת הגמרא לחם שעונים עליו דברים הרבה, וכן לחם שנאפה כפי שהעני אופה את פיתו שכולם מתעסקים בבצק כל אחד בתפקיד אחר.

מה היחס בין העוני לעניית הדברים. העניות אינה נעימה, אך היא מאפשרת להיפתח להתבוננויות חדשות, ובמסכת ברכות מובאת שיטה כי שעת קבלת עול מלכות שמים משעה שהעני נכנס לאכול פיתו. 

אם כן את הסדר אנו פותחים באפשרויות שנפתחות בפנינו מתוך העוני ואף המצוקה. הדיבור, עם עצמנו עם המצבים המורכבים העומדים בפנינו מאפשרים לנו להפוך את העוני להזדמנות לשיח וצמיחה.

אנו מזמינים אל עצמנו את אפשרות העניות מהעבר או מההווה כדי לאפשר לנו לצמוח מתוכה.

כיצד צומחים מהעוני, על ידי שיח ודיאלוג אף עם הצדדים הפחות נעימים שבחיים. אך אין בכך די עוד נצרך מהאדם להיות מסוגל להעניק ולתת.

מבאר בעל השרידי אש כי אנו פותחים את ליל הסדר בהכרזה שלמרות שלפעמים אין לנו אלא לחם עוני אנו רוצים להעניק את המעט שיש לנו למי שנצרך לכך.

כאשר יש לנו יכולת של שיח פנימי ועמוק, מתוך אמונה בישועת ה', וכאשר גם במצבים הקשים אנו מחפשים כיצד לסייע למי שזקוק לנו זוהי גישה של גאולה

כשזו הגישה הפותחת את ליד הסדר הרי מובטח לנו כי אף שהשתא עבדי לשנה הבאה בני חורין,  ולשנה הבאה בירושלים הבנויה

 

הגדה בקצרה