הלכה יומית | תמוז תש"פ | כולל ובית דין ענב - "כולל- ענב"

הלכות ירושה

יום שלישי - א תמוז – ר"ח

יהודי שמת והשאיר בן, הבן יורש את כל נכסיו ואם יש כמה בנים חולקים בחלקים שווים, וכן הדין באשה שמתה בניה יורשים אותה (שו"ע חו"מ רעו א).
היה בכור בן הבנים מקבל פי שנים בנחלה. כיצד מחלקים את הנחלה, אם יש לנפטר שני בנים, חולקים את הנחלה לשלושה חלקים, והבכור ייטול שני חלקים, והאח השני חלק אחד.

ואם היו שלושה בנים, חולקים לארבעה חלקים והבכור יקבל שני חלקים וכל אחד מהשניים הנותרים יקבל חלק אחד, וכן על זה הדרך (שם רעז א).

יום רביעי - ב תמוז

בכור שיורש פי שנים היינו בכור לאביו, ואפילו שאינו בכור לאמו, כגון שכבר ילדה מאיש אחר, כל שהוא בכור לאביו יורש פי שנים (שו"ע חו"מ רעז א).

בכור שנוטל פי שנים, היינו בירושת האב, אבל בירושת האם בכור נוטל כשאר הבנים (שם רעח א).

יוצא דופן, כלומר מי שנולד בניתוח קיסרי אינו בכור, שנאמר אשר תלד כדרך היולדות (שם רעז ז).

יום חמישי - ג תמוז

בכור אינו נוטל פי שנים אלא במוחזק לאביו במותו ולא בראוי להגיע לו, ולכן, אינו יורש פי שנים בהלוואה שהלווה האב והוחזרה ליורשים לאחר מותו (שו"ע חו"מ רעח ג).
וכן אינו יורש בירושה שהגיעה לאביו לאחר מותו, כגון שהסבא מת אחרי שהאב מת הרי שבירושת הסב יחלקו הנכדים בשווה אע"פ שיורשים מכח האב (שם).

לע"נ הרב שלמה בן יוסף בוסי

יום שישי - ד תמוז

כסף שניתן בעיסקא, כלומר שבעל הכסף נותן לחברו סכום שמחציתו מוגדרת פיקדון ומחציתו הלוואה, והלווה מרוויח בו בשביל שניהם, בחלק הפיקדון נחשב המוריש מוחזק ויורש הבכור פי שנים, ואילו בחלק המלווה ישנה מחלוקת, כיוון שלמתעסק אסור להשתמש בו לצורך אחר מאשר העסק שהסכימו עליו(פתחי תשובה חו"מ רעח ד, ערוך השולחן רעח יב).
בחשבונות בנק ישנה מחלוקת אם דינם כעיסקא או שדינם שונה, כיוון שהבנק רשאי להשתמש בהם כרצונו. דעת הגר"ש משאש שכספים בבנק נחשבים מוחזקים אף יותר מעיסקא ובכור נוטל בהם פי שנים (שו"ת תבואות שמש ח"א חו"מ סי' א), ויש חולקים ואומרים שהם כהלוואה גמורה לכל דבר וענין וכן פסק הגר"ע יוסף (שו"ת יביע אומר ח"ח חו"מ סי' ח), והגר"ש וואזנר (שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' רטו) פסק שאין להוציא מהיורשים מספק, וכן הלכה, שבחשבונות בנק של האב ייטול הבכור כשאר אחיו.

שבת - חקת - ה תמוז

במקום שיש בן, הבנות לא יורשות, ואם אין בנים הבנות יורשות, (שו"ע חו"מ רעו א-ב).

כשאין בנים, כך שהבנות יורשות, חולקת בשווה ואין יתרון לבת הבכורה.

אם אין בנים או בנות ירש אותו אביו, ואם אין אב ירשוהו אחיו מאביו ואם מתו והניחו זרע(דהיינו בני או בנות דודים) הם יורשים, לא היו לו אחים אלא אחיות ירשוהו אחיותיו מאביו (שם).

יום ראשון - ו תמוז

לא היו לו אחים ואחיות יירשנו סבו, אבי אביו, ואם איננו יירשוהו דודיו, אחי אביו, ואם אין דודים יירשוהו אחיות אביו (דודותיו), וכן על זה הדרך (שו"ע חו"מ רעו א).
נמצא שאין יהודי שמת שאין לו יורשים, שהרי כולנו בני יעקב אבינו (שם).

לע"נ יורם שוהם בן סוניה ויעקב

יום שני - ז תמוז

גוי שמת בנו יורשו מדין תורה (קידושין יז: , שו"ע חו"מ רפג א).
יהודי שילד בן מגויה או משפחה כנענית אינו מיוחס אחריו ולא יורשים זה את זה, שהרי בניו אלו הינם גויים לכל דבר ועניין, ואפילו אם יתגיירו הרי הם כקטן שנולד ואינם מתייחסים אחר אביהם (שם רעו ו).

להצלחת אסתי ואריאל מדלעי ומשפחתם

יום שלישי - ח תמוז

גר שמת, הרי הגר כקטן שנולד ואין לו קרובים, לפיכך נכסיו הפקר וכל הקודם זכה, ואפילו שיש לו בנים מזמן היותו גוי אינם יורשים אותו (שו"ע חו"מ רעה א).
אע"פ שגר הינו כקטן שנולד, תקנת חכמים שהגר יורש את אביו הגוי, כדי שלא יאמר שהפסיד במה שהתגייר, אך, אין הגר מוריש לבנו הגוי ואפילו לא לבנו שהתגייר גם כן (שו"ע חו"מ רפג א).

יום רביעי - ט תמוז

יורש שמת לפני מורישו ויש לו בנים או בנות, כגון שהבן מת ואחריו מת אביו, יורשים הנכדים את החלק שהיה אביהם ראוי לקבל בירושת הסבא (שו"ע חו"מ רעו ג).
היו למוריש בן ובת ומת הבן לפני אביו והניח הבן בת, בת הבן (הנכדה) יורשת הכל ואילו הבת (דודתה של הנכדה) לא יורשת כלום (שו"ע חו"מ רעו ב).

לע"נ עמית יעקב בן בן ציון דב גיל

יום חמישי - י תמוז

משפחת אם אינה קרויה משפחה לענין ירושה, ולכן האם אינה יורשת את בנה או בתה, אע"פ שהם יורשים אותה (שו"ע חו"מ רעו ד).
אחים מאותה אמא ואינם אחים מהאב אינם יורשים זה את זה, וכן סבו מצד אמו מריש לו אך אינו יורש אותו (שם).

יום שישי - יא תמוז

כיוון שמשפחת אם לא יורשת, הרי מי שאין לו אב אין אמו או קרוביה יורשים אותו, ואם מת ללא צאצאים נכסיו הפקר כדין גר שאין לו יורשים (שו"ע חו"מ רעו ד).
לפיכך, מי שנולד לאם יהודיה מאב גוי, או שתוקי, שאין אמו יודעת למי נבעלה וממי התעברה או שנולד מתרומת זרע הרי דינו כגר שמת (שם בהגה).

שבת - בלק - יב תמוז

הבעל יורש את אשתו ואפילו יש לה ילדים י"א שירושה זו מדאורייתא וי"א שהיא תקנת חכמים, אמנם אינו יורש בראוי כגון מלווה או ירושה שלא הגיעו לידה עד מותה אלא במוחזק, וכדלעיל בירושת בכור (שו"ע אה"ע צ א).
האשה לא יורשת את בעלה, אך מתפרנסת מנכסיו וגרה בביתו עד יום מותה או עד שתתבע כתובתה או תינשא לאחר, זכויות אלו קודמות לירושת היורשים (שם צג ג, צד א).

יום ראשון - יג תמוז

למרות שהאלמנה לא יורשת את בעלה ראוי ליורשים לוותר ולהקנות את ירושתם לאמם שוודאי זהו רצון אביהם (שו"ע אה"ע פה ז).
אמנם אם אין לו בנים והבנות יורשות ורוצות לוותר לאמן עליהן לקבל רשות מבעליהן לוויתור כיוון שהבעל זכאי בפירות הירושה כדין נכסי מלוג (שם).

לע"נ אליהו בן מרים

יום שני - יד תמוז

אע"פ שמן הדין הבעל יורש את אשתו, תקנו בטוליטולא שילדיה יירשו מחצית מנכסי אמם עוד בחיי אביהם, אך כיום לא נוהגים כתקנה זו (שו"ע אה"ע קיח).
ר"ת תיקן שאם מתה בלא זרע בשנה הראשונה לנישואין, לא יירש בעלה את הנדוניא שהביאה עמה, ובקהילות שו"ם (שפיירא וורמייזא מגנצא), תיקנו שאם מתה בשנה השניה לנישואין יירש הבעל רק חצי מנדונייתה, ותקנה זו פשטה בארצות אשכנז (טור אה"ע קיח).

יום שלישי - טו תמוז

המוריש אינו יכול לבטל ירושה דאורייתא, ולכן, אם אמר שבנו האחד לא יירש עם אחיו או שאדם זר יירש במקום שיש לו בן או בת דבריו בטלים ואפילו הקנה במתנת שכיב מרע (שו"ע חו"מ רפא א).
אמנם, אם חילק באופן לא שוויוני בין היורשים הראויים, כגון שאמר בני פלוני יירש חצי ויש לו שלושה בנים וכדומה, דבריו קיימים, כיוון שלא שלל את ירושת התורה אלא הוסיף לאחד היורשים באופן חיובי, ואפילו שנתן לו את כל נכסיו מועיל כל שאמר כן בלשון חיובית כגון "פלוני בני יירש את כל נכסי" ובלבד שנעשה קניין המועיל כגון שאמר כן בשעת מותו, ובלבד שלא הפקיע מהבכור את חלק בכורתו (שם ב).

יום רביעי - טז תמוז

אם אמר בלשון מתנה ולא בלשון ירושה והקנה באופן המועיל דבריו קיימים ואפילו נתן למי שאינו יורש כלל (שו"ע חו"מ רפא ז).
אי אפשר להעביר נחלה מיורשיו ואפילו בלשון מתנה אלא בשני אופנים, האחד, שעשה קנין המועיל והקנה למוטבים קודם מותו, או שהיה שכיב מרע וציווה כנ"ל, שאז מועיל אפילו בלא קנין, משום שדברי שכיב מרע ככתובים ומסורים דמי (שם רנ א).

יום חמישי - יז תמוז - תענית

הנותן את נכסיו לאחרים ובכך מנשל את יורשיו אין רוח חכמים נוחה ממנו (שו"ע חו"מ רפב), ולכן, מי שציווה שיעשו בנכסיו הטוב ביותר ייתנוהו ליורשיו (רמ"א שם).
לא נכון לנשל את יורשיו אפי' אינם נוהגים בו כשורה דמי יודע אולי זרע זרעו יכשר (שם).

לע"נ שרה כהן ז"ל בת גרסיא לבית סודרי

יום שישי - יח תמוז

מה שאמרנו שאין לנשל את היורשים היינו הנפטר עצמו, אבל היורשים רשאים לתת לכל מי שירצו מחלקם.
לפיכך, למעשה נהגו בתי הדין בימנו לשכנע את הבנים לחלק באופן שווה את הנכסים באופן שהבנים יתנו מתנה לבנות מחלקם, וזאת מתוך הבנה שחלוקה כדין התורה עלולה ליצור מריבות.

שבת - פינחס - יט תמוז

המקדיש או נותן צדקה את כל נכסיו ומנשל את בניו עוון גדול הוא, ואין רוח חכמים נוחה ממנו (ב"ב קלג:), אמנם רשאי לכתחילה להקדיש חלק מנכסיו, והעולם נהגו במי שאין לו בנים להתיר לכתחילה להקדיש את כל נכסיו כדי להרבות לו זכויות ואע"פ שמנשל את שאר יורשיו (ערוך השולחן רפב).
י"א שכל האיסור במוריש לאחר מיתה אבל בנותן מתנה בחייו לכתחילה מותר, ויש חולקים (ערוך השולחן שם, ועיין שו"ת יבי"א חלק ח סי' ט-י).

יום ראשון - כ תמוז

י"א שאם נותן מנכסיו אפילו לאחר מיתה, ושייר כדי ירושה דאורייתא לפחות בשיעור ארבעה זוזים (כמה עשרות שקלים), מותר לכתחילה.

וי"א שצריך לשייר מנה יפה ליורשיו.

ויש חולקים ואומרים שהאיסור פחות חמור אך קיים (ערוך השולחן שם).

מכח סברא זו נהגו, שגם הכותב צוואה כדין ישייר מנה יפה לירושה דאורייתא.

לע"נ ר' זאב צבי בן מנחם ז"ל

יום שני - כא תמוז

אע"פ שלא נכון להעביר נכסיו לאחרים, תיקנו חכמים שאדם יתן נדוניא לבתו כדי שיקפצו לישא אותה, שגם זו היא מצווה המוטלת עליו, שנאמר "ובנותיכם תנו לאנשים", אך אין כופין אותו על כך (כתובות נב ב).
י"א שלא רק מתנה בשעת נישואי הבת ראויה היא, אלא גם אחר שכבר נישאת הבת ראוי להשוותה לבנים בכדי לחזק את הקשר בינה לבעלה ולקיים את שלום הבית ביניהם, והוא חלק ממצוות "תנו בנותיכם לאנשים".

יום שלישי - כב תמוז

מת האב, אומדים בי"ד את דעתו כמה היה רוצה לתת לנדוניית בתו, ואם לא יודעים לאמוד את דעתו, יתנו עשירית מנכסיו לכל בת, ובלבד שיישאר לפחות שווי דינר שבו תתקיים ירושה דאורייתא לבנים (כתובות נב: , שו"ע אה"ע קיג א).
והאב עצמו רשאי לתת מרצונו כמה שירצה בין יותר מעשירית בין פחות כפי רוחב לבו ואומד דעתו (פסקי ריא"ז כתובות פ"ד אות י).

לרפואת דוד בן עישה הלוי

יום רביעי - כג תמוז

בימים קדמונים נהגו לכתוב "שטר חצי זכר" אותו היה נותן אבי הכלה לחתן, וזאת ע"מ שיקפצו עליה לישאנה, בד"כ היה נותן כשווי חצי זכר דהיינו שתקבל הבת מעזבונו כחצי מהחלק שמקבל כל בן. לדוגמא, אם יש שני בנים ובת, יחלקו את הירושה לחמשה חלקים, כל בן יטול שני חלקים והבת חלק אחד, אולם אם היה החתן מבוקש במיוחד היה מקבל מחמיו כחלק זכר שלם (דרכי משה אהע"ז קח ב רמ"א חו"מ רפא ז).
"שטר חצי זכר" נכתב באופן שהאב מתחייב לבתו סכום עתק, כך שאם ימות יצטרכו היורשים לשלם את חוב אביהם ולא יישאר להם חלק בירושה, ומתנֵה האב שאם יתנו לה כחלק חצי זכר או כחלק זכר שלם הרי היא מוחלת מראש על החוב, וממילא הבחירה בידיהם אם לתת לה מירושתם חלק או לשלם את החוב.

יום חמישי - כד תמוז

מי שלא כתב צוואה או שטר חצי זכר, הרי שמדין תורה הבנות לא יורשות מאומה.
אע"פ שהחוק הישראלי משווה את הבנות לבנים אין לו כל תוקף ואסור לנהוג על פיו, וכבר כתב הרשב"א (שו"ת הרשב"א ח"ו רנד) על כגון דא, "חס ושלום לעם קדוש לנהוג ככה, וכל שכן אם עתה יוסיפו לחטוא לעקור נחלה, הסומך על משענת קנה הרצוץ הזה ועושה אלה מפיל חומות התורה ועוקר שרש וענף, והתורה מידו תבקש, ואומר אני שכל הסומך בזה לומר שמותר משום דינא דמלכותא טועה וגזלן... ובכלל עוקר כל דיני התורה השלימה, ומה לנו לספרי הקודש המקודשים שחברו לנו רבי ואחריו רבינא ורב אשי יְלמדו את בניהם דיני הגוים ויבנו להם במות טלואות בבית מדרסי הגוים, חלילה לא תהא כזאת בישראל, חס ושלום שמא תחגור התורה שק עליהם (בית יוסף חו"מ כו).

יום שישי - כה תמוז

יש שהתירו לבת להתנות את חתימתה על הסכמתה לירושה בכך שהבנים יתנו לה כחלקם, כלומר' ש"יקנו" את חתימתה המאפשרת להם לרדת לירושה בסכום גדול (מהר"י באסן), ויש חולקים וסוברים שאסור לבת לנצל את החוק החילוני ע"מ לטול חלק שאינו שלה לפי הדין, וגזל הוא בידה ויש לכופה לחתום (מהרי"ט), וי"א שיש לשוּם ולהעריך כמה שווה חתימתן, ושיערוה בעשירית הנכסים (מהר"א אלפנדרי) וכן נהגו בקושטא ליתן להם עשירית תמורת חתימתן. וכתב הגר"ח פלאג'י (חוקות החיים חו"מ סי' עג, דף קד ב) שתקנה הגונה וישרה היא, וכך ראוי לנהוג. ועיין עוד שו"ת יבי"א (ח"ט חו"מ סי' ח) שמסיק שא"א לכוף לחתום ללא תמורה, אמנם החותמת ללא תמורה תבוא עליה ברכת הטוב.
לפיכך, ראוי לכל אדם לכתוב צוואה המועילה או שטר חצי זכר או זכר שלם, ובכך תזכה הבת בחלק מהירושה ללא פקפוק (הגרז"נ גולדברג, תחומין ד עמ' 342).

שבת - מטות-מסעי - כו תמוז

אדם שכותב צוואה בחייו, יכול לחלק את נכסיו באופן אחר ממה שכתבה התורה, אם מצווה לחלק את נכסיו טרם מיתתו (שעה קודם המוות), דבר הנקרא 'צוואה מחיים'. כך עשה אברהם אבינו, כמו שנאמר: "ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי" (בראשית כה ו).
ראוי לעשות צוואה כזו כדי למנוע מריבות בין הצאצאים, ויעשו זאת עם עורך דין המומחה גם בדיני התורה כדי שתהא הצוואה נכונה על פי דין תורה וגם על פי החוק שבימינו, וישאיר גם סכום מסוים בו תתבצע החלוקה על פי דין התורה (קצות החושן רפב ב).

יום ראשון - כז תמוז

כפי שראינו למרות שיכול האדם לצוות את נכסיו כרצונו באופן המותר, אמרו חכמים שאם נותן לאחרים ולא נותן לבניו, מה שעשה עשוי אך אין רוח חכמים נוחה ממנו (בבא בתרא ח, ה). אמנם צוואה הערוכה כמו שטר חצי זכר אין בה שום איסור, כיוון שיורשיו הם הנותנים למוטב ולא הוא.
לכן ייזהר אדם מלנשל את ילדיו מירושתו אף אם הסתכסך עמם ואף אם אינם הולכים בדרכיו או בדרך התורה, שהרי יכול להיות שצאצאי ילדיו יהיו צדיקים גדולים, ויתייעץ עם חכם כדת מה לעשות.

יום שני - כח תמוז

אין אדם שליט בממונו לאחר מותו ואם הקנה את נכסיו לאחרים לאחר מותו אין מועיל קניינו וזכו היורשים (שו"ע חו"מ רנ ט). אמנם במתנת שכיב מרע, דהיינו שציווה לתת בהיותו על ערס דווי וחילק את כל נכסיו, מועילה גם נתינה לאחר מיתה, כיוון שתיקנו חכמים שדברי שכיב מרע ככתובים ומסורים וקונים כירושה (שם א).
צוואה כשרה לפי ההלכה תכתב באופן שמקנה נכסיו למוטבי הצוואה כבר מחייו.

להצלחת שי בת הילה

יום שלישי - כט תמוז

צוואה הנכתבת ע"י נוטריון באופן שמצווה ומקנה את נכסיו לאחר מותו אינה תקפה לפי דין תורה, וי"א שאע"פ שלא קנו המוטבים בצוואה כזו מצווה לקיים דברי המת וחובה על היורשים לקיים את רצונו בצוואתו.
י"א שצוואה פסולה כנ"ל, מועילה במקום שיד החוק החילוני תקפה, ויכול המוטב להשתמש בצוואה זו גם ללא הסכמת ביה"ד, כיוון שהנותן ידע שתועיל צוואה זו, הרי היא כקניין גמור או לפחות כמשליש נכסיו ביד אחר ומצווה מה יעשו בהם דמועיל מדין מצווה לקיים דברי המת.