הקבלה של הרב קוק

הקדמה

קבלה או פילוסופיה

הגותו של הראי"ה הינה הגות מעמיקה ורחבה היא מורכבת מרבדים שונים ובדרך כלל אינה מציינת את מקורותיה.קושי זה גרם לתפיסות שונות בדבר מהותה של הגות זו.

יש הרואים בה פרי התקופה.לתפיסתם הראי"ה הינו בן המאה התשע עשרה .הגותו מנוסחת בסגנון ספרותי המקובל באותה תקופה והיא  כוללת הלכי הרוח פילוסופיים מגוונים המושפעים  משפינוזה קאנט היגל  ועוד.[1]

אחרים רואים ברב קוק הגות עשירה הניזונה מכיוונים שונים ומגוונים:קבלה פילוסופיה יהודית,פילוסופיה כללית ורוח התקופה ואני נמנה עליהם. לדעתי הרב קוק אינו רק פרי התקופה אלא הוא הוגה דיעות ומקובל מגוון ורב תחומי היוצר זרם מעמיק חדש בתחום הפילוסופיה היהודית והקבלה. למרות שיש אצל הראי"ה היבטים פילוסופיים מפותחים,והוא מושפע מהלכי רוח פילוסופיים ומרוח דורו,הקבלה היא המקור הבולט להגותו של הראי"ה.לפי עמדה זו הראי"ה הוא הוגה דעות קבלי שיטתי המתנסח במטבעות לשון שיריות ופילוסופיות.

בין  הפרשנים הרואים בהגות הראי"ה הגות קבלית מתקיימות  כמה גישות. יש הרואים בכתבי הראי"ה פירוש ישיר של כתבי  האר"י[2],יש הרואים בתפיסתו הקבלית היתוך של שיטות שונות מעולם הקבלה ואף במקרים רבים חידוש בעולם הקבלה.תפיסתי האישית מקבילה לתפיסה זו הרואה את הראי"ה כיוצר  רב תחומי שאינו רק פרשן.תפיסתי בנושא מושפעת מתפיסת  תלמידו הקרוב של הראי"ה- הרב הנזיר שהוא המקור להזדהותי  עם עמדה זו.חלק מקבלת הראי"ה היא ניסוח של תפיסות קלאסיות קבליות וחלק אחר הוא חידוש וגילוי בעולם הקבלה.

יש שהרחיקו נדוד ואף טענו שאמנם משתמש הראי"ה במונחי הקבלה אך שימושו בהם חופשי לחלוטין [3] ואינו מחויב לתובנות הקבלה הקלסיות.עמדה זו מופרזת ואינה מקובלת לשיטתנו.

שיטת הלימוד בספר זה -

הרב יוסף אביבי אומנם כתב חיבור מרשים מקיף ורחב מימדים על קבלת הראי"ה, אך הוא מעיין בכתבי הראי"ה בנפרד מביאורי הנזיר.  כיון שאני לומד את הראי"ה  בדרכו של הרב הנזיר   יש בדרך לימודי תוספת משמעותית להבנת קבלת הראי"ה.ספרי בנוי על ריבוי מובאות המנמקות את המסקנות ומאפשר במידה רבה כניסה מודרגת לקבלת הראי"ה.לשיטתי קבלת הראי"ה מרוכזת באופן די שיטתי באורות הקודש חלק ב' וביאורי הרב הנזיר מהוים מבחינתי מבוא מנומק ומדוייק לקבלת הראי"ה.זהו מקור די מאורגן ורב עניין ללימוד יסודות הקבלה של הרב קוק ותלמידו הדייקן והמעמיק הרב הנזיר  קיבל את אישורו של הראי"ה להפצת רעיונותיו הקבליים.ניתן אמנם לחלץ הבנות מהשמונה קבצים[4] ולכן יש ערך ללימוד קבלת הראי"ה דרך הקבצים הלא ערוכים של הגות הרב קוק אך למעשה תהליך זה כבר נעשה בעבר .הנזיר זיקק בירר תמצת את הכתבים שקיבל מהרב קוק  והעקרונות שהסיק הנזיר תוך כדי תהליך מסירת הסודות שמסר לו מורו לקבלה הרב קוק  הוצגו בפני הראי"ה וקיבלו את הסכמתו.הנזיר בנה מערכת מושגים שהנהירה את קבלת הראי"ה והוא הקפיד לשתף את הראי"ה בהגדרותיו .באמצעות הגדרותיו הראי"ה הגדיר לעצמו את שיטתו שנבנתה תוך כדי תנועה בעודו עולה למדרגת רוח הקודש בשבתו ברבנות יפו.השיח המאוחר יותר בירושלים עם הרב הנזיר ביטא מימד חשוב בהגותו של הראי"ה.

הנחת היסוד השגויה שהשמונה קבצים הוא הקריאה האוטנטית של הראי"ה היא תמוהה.הראי"ה רצה להבהיר את שיטתו ולסדר אותה והוא נעזר בתלמיד הקבלה הבכיר שלו. שמונת הקבצים כבר מוקדו על ידי הרב הנזיר ולכן קריאת הגות הראי"ה באמצעות אורות הקודש, היא כנראה הקריאה האוטנטית ביותר האפשרית בהגות הקבלית של הראי"ה.הרב הנזיר שהיה תלמיד משמעותי   בין תלמידי הראי"ה היה תלמיד קרוב שהתייגע שלושה עשרה שנים של לימוד מעמיק תוך כדי שיח עם הראי"ה בנושאים אלה.

הרב הנזיר,הרצ"י והרב חרל"פ-

כמובן היו רבנים נוספים שהקשיבו חיו ודיברו את הרב קוק.הרב צבי יהודה קוק [5]ששימש כממשיך המרכזי של תורת אביו והיה דמות כריזמטית במיוחד,קשר קשרים עם אנשים,הוציא לאור כתבים,למד את חוכמת הסוד והנגלה והוכיח יכולת מנהיגות יוצאת דופן.למרבה הצער הוא לא השאיר אחריו כתבים פילוסופיים או קבליים מובהקים.הוא בחר להתנסח בסגנון אידיאולוגי שכלתני וחינוכי .הגותו אינה כוללת למיטב ידיעתי רמזים לקבלת הראי"ה.

תלמידיו של הרצ"י,לא ראו ברב הנזיר דמות השווה בערכה לשני הממשיכים הגדולים של הראי"ה: הרב חרל"פ והרצ"י.לענ"ד העובדה שרוב תלמידי הרצ"י אינם עוסקים בלימוד חכמת הנסתר סייעה לתפיסתם המחלישה את מעמד הקבלה בחוג תלמידי הראי"ה והם לא ראו בחסרון  המימד הקבלי שבמשנת הרצ"י חיסרון.[6] הרצ"י הינו הכח שהניע את התפשטות הגות הראי"ה ותלמידיו הלכו בדרכו.זו אחת הסיבות החשובות  לעובדה שהשיח הקבלי בחוג הציוני דתי הוא מועט מאוד.כמובן שיש לעובדה זו סיבות נוספות ובינהן יש לציין את הגישה הרציונלית האהודה בחוגי הציונות הדתית.

גם בנוגע לרב חרל"פ [7].הוא אינו פרשן של הראי"ה שהרי כתב כתבים משלו.הגותו אינה מוגשת כהגות הראי"ה אלא כהגות של תלמיד ויוצר עצמאי היוצר במסגרת הרעיונית של תורת רבו.למרות זאת אני מאמין שניתן למצוא בכתבי הרב חרל"פ עקבות ואי אלו רמזים לתפיסת קבלת הראי"ה,שכן הרעיונות העצמאיים שהוא פיתח כוללים יסודות עמוקים מקבלת הראי"ה.

עיון במקורות מהגות הראי"ה שלא נכנסו לאורות הקודש אכן מוסיף מאוד להרחבת התמונה אך עריכת הרב הנזיר הינה עריכה של תלמיד קרוב שקיבל את אישורו של הראי"ה לפרשנותו ולכן ישנה מעלה בסידור וצורת למידה זו. הרב הנזיר הגדיר בהסכמת הרב קוק את הגדרותיו  ולכן צורת הקריאה שלו טובה ומועדפת להבנת קבלת הראי"ה.דברי הראי"ה מוצגים אצלו כמבוססים בעיקר על האידרות,הזוהר,כתבי האר"י והרמח"ל.צורת לימוד זה בהירה ומאירת עיניים לטעמי והיא כלי פרשני שיש לו עיגון חזק בטקסטים של אורות הקודש.אורות הקודש הוא סיכום מגובש ושיטתי של הגות הראי"ה.ישנו תחום שאינו מוצג באוה"ק והוא ההסתכלות הקבלית בהיבט הלאומי שנמסרה ע"י הרצ"י לתלמידיו.הרצ"י ראה בעבודת הכלליות ובקשר לאומה את עיקר העבודה הרוחנית  ומשנתו מבליטה חלקים יחודיים בהגות הראי"ה.חלקים מהגותו אינם מוצגים באורות הקודש.יש לראות את הגות הרצ"י כהגות מקבילה ומשלימה להגות הראי"ה באוה"ק.העמדתו של ספר אוה"ק כספר הנועד למתקדמים ביותר בישיבות של תלמידי הראי"ה והרצ"י מעידה על הערכתם הרבה לספר זה.

השפעת חב"ד

לפי צורת ההסברה שאני נוטה אליה  ישנה השפעה משמעותית של הגות חב"ד על הראי"ה והדברים מוכחים לאורך הספר.בספר זה אני מציין השפעות חב"דיות רבות.ישנן סוגיות שלמות בכתבי הראי"ה שנערכות בקוננטציה חב"דית ובינהן:דיוני הרב על העונג והרצון,שניות הנפשות,החכמה,צורת התפיסה של הקודש,תפיסת האלוהות של הראי"ה ועוד. כל אלו קרובים לרוח חב"ד.

נכון הדבר שישנן סוגיות שבהן אין הראי"ה סובר כחב"ד.

אציין דוגמא אחת להשפעה חב"דית:

כאשר מעיינים בכתבי הרב ללא עריכת הרב הנזיר נושא כמו "התענוג" שבו עוסק הראי"ה באוה"ק [8] אינו מובלט.הבלטת הנזיר את התענוג והרצון כסוגיות בהן הוא עוסק בספר אורות הקודש מאפשרת מבט נוסף על כתבי הראי"ה והיא כמובן מושפעת מהגות חב"ד המחלקת את ספירת הכתר לשלושה חלקים: אמונה,תענוג ורצון.

כמובן שההשפעה העיקרית על קבלת הראי"ה היא קבלת האר"י והרמח"ל.

חשבתי שלומד המעוניין להכיר יסודות בקבלת הראי"ה יעדיף להכירם דרך הלימוד המסורתי של אורות הקודש.ההשוואה בין הטקסט המקורי של הרב קוק להגדרות הרד"ך (הרב הנזיר) מוסיפה תובנות ומעמיקה את הדיון.

בשל העובדה שהגות הראי"ה מבוססת על  קטעים שנכתבו בכתיבה לא סדורה,הסדר של אורות הקודש  אינו חמור וסיסטמטי כמקובל בספרי פילוסופיה של ימי הביניים או אחרים.

קבלה אצל תלמידי הראי"ה בדורנו

המימדים הקבליים  שבהגותו של הרב קוק לא הובלטו כל צורכם משום שרוב תלמידי הראי"ה בדורנו אינם נוטים ללימוד הקבלה ואף חלקם מתנגדים לו.

צורת המחשבה הרזית נהוגה יותר בזרמים החסידיים,אשלג,ברסלב,חב"ד אך אצל תלמידי הראי"ה נגנז מעיין זה וגניזתו מקבעת ומצמצמת לדעתי את הבנת המציאות והבנת הראי"ה.

דבקות במקור והבנה אישית

תלמידיו הגדולים של הראי"ה הרב הנזיר הרב חרל"פ והרב צבי יהודה היוו לדעתי לא רק חוג רעיוני אלא חוג עיון קבלי.[9]

לעניות דעתי בצד היותם תלמידי הראי"ה הנאמנים הם  פעלו כיוצרים עצמאיים והוסיפו דגשים שהבליטו פנים במשנת הראי"ה.עדין נדרשת כתיבה וחקר של משנותיהם  הרחבות של הרב צבי יהודה זצ"ל והרב חרל"פ זצ"ל.הגותו של הרב הנזיר נחקרה במידה הגונה,אך יש עדיין מה להוסיף.הוגים אלה הוגים מתוך דבקותם בעולמו של הרב קוק ומשנותיהם העצמאיות  הן במידה רבה פיתוחים שנכתבו מתוך הבנותיהם האישיות את משנת הראי"ה.למרות שתלמידי הראי"ה  מהוים חוג עיון, יש בו ניואנסים שונים ואף מחלוקות העומדות בצד השותפות בשיטה אחת כוללת.הרב קוק בעצמו כתב שכל הגות קבלית היא ביטוי לאישיותו היחודית של ההוגה והיא מחוברת לעצמיותו[10]..ולכן מובן שכל תלמיד רשאי לבטא באופן שבו הוא מבין את רבו..גם את הכרתו והבנתו האישית היחודית.

הרב הנזיר מדגיש את הפנים הקבליות של הראי"ה .מסיבות שונות המסורת הקבלית המעמיקה של חוג הראי"ה נקטעה וכך תורת הראי"ה לא נלמדת כתורה קבלית.חוסר זה מקבע את המחשבה ומונע לעניות דעתי יצירה רעיונית חדשה.זוהי ירידה ממדרגת "חכמה" שבה נכתבו כתבי הראי"ה למדרגת "בינה", ובבינה אין התחדשות.

גישתו הפתוחה של הראי"ה ללימוד הקבלה משתקפת בכתיבתו.היא  זהה לגישת הרב הנזיר שלימד מחשבת ישראל באיזון בין הצד הקבלי לפילוסופי ואינה זהה לאלה המתנגדים לעיסוק בתורת הסוד.

כידוע מחשבת ישראל מתחלקת לקבלה ופלוסופיה יהודית וכיום בעיקר  הגישה הפילוסופית  מובילה את העיון בכתבי הראי"ה.

מקורות אלה טובים להבנת היבטים מסויימים  של הראי"ה אך בספר זה אציג גישה משלימה הרואה בראי"ה מקובל המשלב מסורתיות וחדשנות ומתיך כדרכו משנות קבליות ליצירה עצמאית.

כיום כמעט שאין לימוד קבלה בדרך הראי"ה.לומדי קבלה שפגשתי מחוג זה פונים בדרך כלל לשיטה הקבלית הספרדית של  הרש"ש[11] ולומדים את כתבי  הראי"ה באופן די מנותק מהאר"י והרמח"ל[12].

ספרי מכוון אל  המלאכה של שחזור בית מדרש קבלי זה.הוא מצטרף לחיבורי הקודמים שגם עסקו בתחומים אלה.

 

 

 

[1] אליעזר גודמן מחקרים ועיונים – הגות יהודית בעבר ובהווה ירושלים תשנ"ז עמ' 154- 224. א' רוזנק ההלכה הנבואית ירושלים תשס"ו, ועוד רבים.

[2] הרב יוסף אביבי קבלת הראי"ה יד יצחק בן צבי תשעח' כרך א' פרק ד'.הרב עדין שטייזלץ ועוד.

[3] ג' שלום דברים בגו,תל אביב תשלו עמ' 76. ב' איש שלום בין רציונליזם ומיסטיקה תל אביב תש"ן,עמ' 219.

[4] מבין כתבי היד של הרב קוק, זכו לפרסום פנקסים המכונים שמונה קבצים. פנקסים אלה שימשו כמה מתלמידי הרב קוק, לצורך עריכת כתביו בספרים שונים. מהם ערך הרב דוד כהן ("הרב הנזיר") את 'אורות הקדש'. גם 'אורות', 'אורות התשובה', ו'עולת ראי"ה' שנערכו בידי בנו של הרב קוק, הרב צבי יהודה מבוססים בעיקר עליהם.

[5] הרב צבי יהודה הכהן קוק (מכונה גם הרצי"ה; ט"ו בניסן ה'תרנ"א, 23 באפריל 1891 - י"ד באדר ה'תשמ"ב, 9 במרץ 1982) היה ראש ישיבת מרכז הרב ומנהיג רוחני בולט של הציונות הדתית. בנו ותלמידו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

 

[6] הרב יוסף קלנר:"ר' דוד כהן – גם הוא מתלמידי הרב, אמנם לא במדרגה של הרב חרל"פ והרב צבי יהודה, הוא שני שלהם, שני להם […] אפשר לומר שבתקופתו של הרב קוק רק שניים או שלושה הבינו אותו. הראשון הוא הרב צבי יהודה, שהרב עצמו אמר זאת עליו, וכמו כן הרב חרל"פ, כפי שהעיד עליו הרב צבי יהודה. אולי גם ר' דוד. "הוא הצטרף אחר כך" – כך הגיד לנו הרב צבי יהודה". הרב " לשלושה באלול  ", צהר י"ט, תשס"ד, עמ' 10–13.

[7] הרב יעקב משה חַרלַ"פּ[1] (כ"ט בשבט ה'תרמ"ב, פברואר 1882 – ז' בכסלו ה'תשי"ב, דצמבר 1951) היה פוסק ומקובל, ראש ישיבות "מרכז הרב" ובית זבול, רב שכונת שערי חסד בירושלים, ומחבר ספרים תורניים רבים, בהלכה, תלמוד, הגות וקבלה. מתלמידיו המובהקים ביותר של הרב קוק.

[8] אוה"ק ח"ג עמ' קסז- קעא'.

[9] פרופסור דב שוורץ .הציונות הדתית בין הגיון למשיחיות עם עובד. עמ' 53- 61.מ' מוניץ חוג הראי"ה ועריכת כתביו של הרב קוק ,חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה ,רמת גן,תשס"ט עמ' 8-9.שניהם  מדברים על הראי"ה ותלמידיו כחוג רעיוני. בעיני מעגל זה הינו חוג קבלי שמחד גיסא עיוניו מרוכזים באיזור רעיוני אחיד ומאידך גיסא לכל תלמיד יש גם אמירה עצמאית.

[10] אוה"ק ח"א פב' - אמונת הנסתר והעצמיות:"המוכשר להסתכלות הנסתר חי הוא באמונת הנסתר. והגלוי אצלו הוא רק הזדרחות כהה מהנסתר, המאיר בברק השכלתו הגדולה. וההשכלה הנסתרת היא מיוחדת בכל אדם בצורה מיוחדת לו. היא מאוגדת עם העצמיות, שאינה נכפלת, בשום אופן, ואינה נמסרת בשום הגה והסברה. יהיו לך לבדך. וצדיק באמונתו, שלו דוקא, יחיה. ומתוך האמונה, המאירה, שלו, המכינה לו עדן בפני עצמו, יוצא הוא לטייל בחצרות ד', שרשות הרבים מעורב שם, ונעשית דעתו מעורבת עם הבריות."

[11] הרב שלום מזרחי שרעבי (מכונה גם הרש"ש הקדוש, ה'תס"ג או ה'ת"פ, 1720 - י' בשבט ה'תקל"ז, 1777 או ה'תקמ"ב, 1782) היה מקובל בולט, מחבר "פירוש השמ"ש" על כתבי האר"י ו"סידור הרש"ש", עם כוונות התפילה.

[12] רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל (ה'תס"ז, 1707 – כ"ו באייר ה'תק"ו, 16 במאי 1746), היה רב, משורר, מקובל, איש מוסר, סופר, וחוקר יהודי-איטלקי.הגותו הקבלית מהוה מצע ליצירתו הקבלית של הרב קוק.