הרבה מתחרים יש על הנתיב לשמחה וחיות. הרבה הצעות, הרבה נתיבים. אלוהים לכאורה הוא רק עוד אחד מבין המציעים. אבל זה לא בדיוק כך. חיות בתוך הברית, היא לא עוד אחת מההצעות.
פרשת שבוע
אבל למה לדבר עכשיו על כל מה שהיה לא בסדר?
בסוף חייו של משה, משה נואם לעם ישראל נאום ארוך שנקרא משנה תורה. תחילת הנאום שלו היא מעין תיאור ממעוף הציפור של קורות ישראל ממעמד הר סיני ועד לכאן…
הדיבורים שלנו הופכים להיות תורות שמסתובבות בעולם. מונעות מאיתנו דברים, מוסיפות נתינה. זו עוצמה גדולה שצריך להתייחס אליה בכבוד, והשיא שלה הוא בזה שה' נענה לדיבורים שלנו. זהו הבסיס למחשבה על תורה…
הכניסה לארץ ישראל, היא כניסה למקום שלנו, ששם מתגלה אלינו הפנימיות. הכללים קצת משתנים, וזה לא פחות מאתגר.
צריך לעבוד על הלב שלנו, כדי להרגיש חיות וטעם, להסיר ערלת לב. אבל ההבטחה גדולה, שווה…
הכניסה לארץ ישראל היא זמן של מעבר דורות. מעבר של צורת הנהגה ושל קשר אחר עם החיים - פחות נאבק, יותר בשלום, מרצון מנוכחות ומבחירה. לקבוצה שקטה של תכנים בנושא ימימה ותורה -
…
ספר הזוהר חושף קצת מעבר לדיון של קורח, והאר"י מקשר את הסיפור הזה לסיפור הרבה יותר עתיק בהיסטוריה. כל זה, הוא גם לעבודת הנפש הפרטית.
רגע שלפני מגיעים, באופן לא מפתיע, יש פיתוי גדול להתחרט ולוותר על הכל. המרגלים לא התבלבלו. הם אפילו די צודקים. אולי זה באמת לא הזמן.
בני ישראל נוסעים במדבר בצורה מאד מסויימת שרומזת על מה שהם ראו בחזיון במעמד הר סיני. יש בזה גם תובנות לגבינו.
היחס המורכב למוות - הוא חלק מהחיים, ולא צריך להיות בחרדה מפניו. ומאידך, לשמור על רעיון של חיים שאין בהם נגיעה של מוות. כל אחד מאיתנו צריך להיות קצת כהן.
כמו סצנה מיותרת בסיפור יציאת מצרים מתרחש מפגש נוסף עם פרעה על ים סוף. מיותרת?
בואו נדבר על זה.
קבוצות כרגע - חיפה, קציר, בארות יצחק, נחלים, רמת גן.
ליווי אישי וזוגי בדרך…
לא מסכימים לצאת מהמיצר ומהשבירה בלי לאסוף את היהלום שמחכה בה.
כי ממנו ניקח לעבוד את השם.