ימימה - חשיבה הכרתית

מה צריך על מנת שהנפש האישית תגיע לזמרתה?

...כל הריצה והמאמץ והכוחות המבוזבזים אחר פעולה זו או אחרת. רצונות להגיע להשיג דבר זה או אחר,מול זה המידה היא אינה מתאמצת.…

" ומכאן אין לסחוב אחריך רגעים שאינם מתקיימים מחוץ לזמנם,זו אשליה של תפיסה שיש עוד לסחוב אותם, ולסחוב את הלב ולסגור את החיוך,בעוד שאם ישנן הפרדות תוכלי להבין מה יש במקום הזה, מה זו…

 מי אשר ההיסוס היה גדול-ההתקרבות תוך דחיה כל הזמן, וזו היא התיימרות שאינה מאפשרת התקרבות , זאת אומרת תמיד ישו פער עד התקרבות, וזה לא מאפשר את ההתקרבות המדויקת אשר מאפשרת פניה נקיה, מהקו…

אי אפשר להמשיך עם הדחיות הסמויות שכביכול  מחזקות ובכלל לא מחזקות, זו אשליה של התחזקות, להבין שזו החלשה וירידה ולא מאחר המאבק להגיע לנפש כאשר לא השתמשה בבינתה.

…

משנכנס אב ממעטין..

התחושה הזה שהכול הולך ומתמעט מתחילה כבר מיז בתמוז, ומתחזקת לקראת ראש חודש, ממעטין בשמחה, בתפריט, בבילוים, ברחצה. ובעצם החיות שלנו,  ויש מי שדורש שכל ההתמעטות הזו…

וכאן התנאי לומר כדי לא לריב הוא להחזיר לו(ללב )את ממדיו, ומקומו ומקומך,

זאת אומרת באם בגלל עומס את אינך על מקומך, המילה מקום אמורה להיות מובנת יותר , מקום זה הכרה לשייכותך למקום, הכרה…

לבושים מתאימים

יכול להיות שאנחנו לובשות  בגדים שקטנים עלינו?

כולנו אוהבות להתלבש טוב, שהבגד יתאים לנו , שלא נראה מגוחכות ,קודם כל בעיני עצמינו, וגם בעיני אחרים .זוכרות את התחושה…

ביידיש קוראים לזה שלפצך-כלומר סוחבים, כשאדם חי בתחושה שהוא סוחב את החיים אנחנו מבינים שמשהו לא בנוי נכון בתוכו, את החיים לא צריך לסחוב, צריך לחיות, להתקיים להיות, להרגיש, ועוד הרבה דברים…

נתינה לעצמך

"את אוהבת?" שואל טוביה החולב את אשתו, ותשובתה המפורטת לא מניחה את דעתו. כנראה שהלב מבקש יותר מאשר דאגה לצדדי הקיום הפיזי שלנו.

הצורך להרגיש אהוב הוא…

מכבדת את בריאתך

"למי למי יש יותר כבוד"?

לאיזה חלק בתוכך את נותנת כבוד (כובד, משקל)? איזה חלק נותן לך תחושת נוכחות ראויה בעולם?

הישגייך הרוחניים? או הישגים בכלל?

התנגדות והתקרבות

את אוהבת? עכשיו כבר אפשר לשאול את  שאלה הזו את עצמנו, ואם נענה בכנות התשובה תהיה  שאלה ,תלוי מתי? קל לנו לאהוב את עצמנו כשאנחנו מצליחות, טובות ומיטביות, יותר מורכב כשאנחנו…