פרק כב-לא להסתפק בפחות.

לא להסתפק בפחות.

הפסוקים הראשונים פותחים בתיאור חוויית נטישה קשה, המדרש מייחס אותם לתפילתה של אסתר בשלושת ימי הצום, א-לי ביום הראשון, ביום השני שוב פנתה אליו בקריאה אישית: א-לי,וביום השלישי זעקה מקירות ליבה: א-לי א-לי למה עזבתני". זעקתה של אסתר מהדהדת בנו הרבה פעמים, לפעמים בעקבות תפילה שלא נענתה, ולפעמים היא ביטוי למצב נפשי של דכדוך עצבות ובדידות.,

אבל המזמור לא מסתיים בטעם המר של הבדידות והנטישה  והעלבון, הוא עובר לתפילה לישועה ולבסוף לתיאור סעודת הישועה שתתרחש. איפה מתרחש המהפך, מנטישה לישועה?

רבים יצביעו על פסוקי התפילה שבהם המתפלל מבקש אל תרחק, אבל  נראה שהמהפך  מתרחש הרבה קודם, ממש בפסוקים הקשים, שכל כך נוגעים ללב, בשאלה הזועקת למה עזבתני.

כל כך הרבה פעמים אנחנו חווים ריחוק מאנשים קרובים לליבנו, הלבבות שהיו קרובים מתרחקים ורוח קרה נושבת ביניהם, הצינה הזו מולידה ניכור כעס ואכזבה, שמשכנעים אותנו שהקשר לא היה אמתי, שאפשר לוותר עליו, שאפשר לבנות משהו אחר עם מישהו אחר, שיש תחליף ללב האוהב, ואנחנו מוותרים על הקשר עם האנשים הקרובים לליבנו ועל עצמנו, על ליבנו שאהב ורוצה לאהוב, ומתכנסים אל הפגיעה והעלבון, אם דחו אותי, אני הולכת, אל תחפשו אותי, אפילו שלונדון לא מחכה לי, מעדיפה לברוח...

אילת השחר מגלה אור שנולד משחור הלילה, מהריחוק יכולה לצמוח קירבה חדשה מדויקת יותר, עוצמתית יותר, מפויסת,  לו רק תדברי, אם לא תסכימי לתת לקרח להפוך לשכבת ברזל .

אלא העלאת החוויה למודעות, הנכונות להביט במקום הפגיע לשתף, לשאול להתבונן ולהאזין, ממקום שלא מוכן לוותר על הקשר שזוכר את כל מה שהיה ונקרם ביננו, את מה שהיית עבורי  :

(י) כִּֽי־אַתָּ֣ה גֹחִ֣י מִבָּ֑טֶן מַ֝בְטִיחִ֗י עַל־שְׁדֵ֥י אִמִּֽי:

(יא) עָ֭לֶיךָ הָשְׁלַ֣כְתִּי מֵרָ֑חֶם מִבֶּ֥טֶן אִ֝מִּ֗י אֵ֣לִי אָֽתָּה:

מזכירה שאין לנו אוהב אחר מבלעדיך,   ומכאן תתרקם מחדש קירבה אהבה וישועה.

תהלים פרק כב

א) לַ֭מְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּ֥לֶת הַשַּׁ֗חַר מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

(ב) אֵלִ֣י אֵ֭לִי לָמָ֣ה עֲזַבְתָּ֑נִי רָח֥וֹק מִֽישׁוּעָתִ֗י דִּבְרֵ֥י שַׁאֲגָתִֽי:

(ג) אֱֽלֹהַ֗י אֶקְרָ֣א י֖וֹמָם וְלֹ֣א תַעֲנֶ֑ה וְ֝לַ֗יְלָה וְֽלֹא־דֽוּמִיָּ֥ה לִֽי:

(ד) וְאַתָּ֥ה קָד֑וֹשׁ י֝וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל:

(ה) בְּ֭ךָ בָּטְח֣וּ אֲבֹתֵ֑ינוּ בָּ֝טְח֗וּ וַֽתְּפַלְּטֵֽמוֹ:

(ו) אֵלֶ֣יךָ זָעֲק֣וּ וְנִמְלָ֑טוּ בְּךָ֖ בָטְח֣וּ וְלֹא־בֽוֹשׁוּ:

(ז) וְאָנֹכִ֣י תוֹלַ֣עַת וְלֹא־אִ֑ישׁ חֶרְפַּ֥ת אָ֝דָ֗ם וּבְז֥וּי עָֽם:

(ח) כָּל־רֹ֭אַי יַלְעִ֣גוּ לִ֑י יַפְטִ֥ירוּ בְ֝שָׂפָ֗ה יָנִ֥יעוּ רֹֽאשׁ:

(ט) גֹּ֣ל אֶל־יְקֹוָ֣ק יְפַלְּטֵ֑הוּ יַ֝צִּילֵ֗הוּ כִּ֮י חָ֥פֵֽץ בּֽוֹ:

(י) כִּֽי־אַתָּ֣ה גֹחִ֣י מִבָּ֑טֶן מַ֝בְטִיחִ֗י עַל־שְׁדֵ֥י אִמִּֽי:

(יא) עָ֭לֶיךָ הָשְׁלַ֣כְתִּי מֵרָ֑חֶם מִבֶּ֥טֶן אִ֝מִּ֗י אֵ֣לִי אָֽתָּה:

(יב) אַל־תִּרְחַ֣ק מִ֭מֶּנִּי כִּי־צָרָ֣ה קְרוֹבָ֑ה כִּי־אֵ֥ין עוֹזֵֽר:

(יג) סְ֭בָבוּנִי פָּרִ֣ים רַבִּ֑ים אַבִּירֵ֖י בָשָׁ֣ן כִּתְּרֽוּנִי:

(יד) פָּצ֣וּ עָלַ֣י פִּיהֶ֑ם אַ֝רְיֵ֗ה טֹרֵ֥ף וְשֹׁאֵֽג:

(טו) כַּמַּ֥יִם נִשְׁפַּכְתִּי֘ וְהִתְפָּֽרְד֗וּ כָּֽל־עַצְמ֫וֹתָ֥י הָיָ֣ה לִ֭בִּי כַּדּוֹנָ֑ג נָ֝מֵ֗ס בְּת֣וֹךְ מֵעָֽי:

(טז) יָ֮בֵ֤שׁ כַּחֶ֨רֶשׂ׀ כֹּחִ֗י וּ֭לְשׁוֹנִי מֻדְבָּ֣ק מַלְקוֹחָ֑י וְֽלַעֲפַר־מָ֥וֶת תִּשְׁפְּתֵֽנִי:

(יז) כִּ֥י סְבָב֗וּנִי כְּלָ֫בִ֥ים עֲדַ֣ת מְ֭רֵעִים הִקִּיפ֑וּנִי כָּ֝אֲרִ֗י יָדַ֥י וְרַגְלָֽי:

(יח) אֲסַפֵּ֥ר כָּל־עַצְמוֹתָ֑י הֵ֥מָּה יַ֝בִּ֗יטוּ יִרְאוּ־בִֽי:

(יט) יְחַלְּק֣וּ בְגָדַ֣י לָהֶ֑ם וְעַל־לְ֝בוּשִׁ֗י יַפִּ֥ילוּ גוֹרָֽל:

(כ) וְאַתָּ֣ה יְ֭קֹוָק אַל־תִּרְחָ֑ק אֱ֝יָלוּתִ֗י לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה:

(כא) הַצִּ֣ילָה מֵחֶ֣רֶב נַפְשִׁ֑י מִיַּד־כֶּ֗לֶב יְחִידָתִֽי:

(כב) ה֭וֹשִׁיעֵנִי מִפִּ֣י אַרְיֵ֑ה וּמִקַּרְנֵ֖י רֵמִ֣ים עֲנִיתָֽנִי:

(כג) אֲסַפְּרָ֣ה שִׁמְךָ֣ לְאֶחָ֑י בְּת֖וֹךְ קָהָ֣ל אֲהַלְלֶֽךָּ:

(כד) יִרְאֵ֤י יְקֹוָ֨ק׀ הַֽלְל֗וּהוּ כָּל־זֶ֣רַע יַעֲקֹ֣ב כַּבְּד֑וּהוּ וְג֥וּרוּ מִ֝מֶּ֗נּוּ כָּל־זֶ֥רַע יִשְׂרָאֵֽל:

(כה) כִּ֤י לֹֽא־בָזָ֨ה וְלֹ֢א שִׁקַּ֡ץ עֱנ֬וּת עָנִ֗י וְלֹא־הִסְתִּ֣יר פָּנָ֣יו מִמֶּ֑נּוּ וּֽבְשַׁוְּע֖וֹ אֵלָ֣יו שָׁמֵֽעַ:

(כו) מֵ֥אִתְּךָ֗ תְֽהִלָּ֫תִ֥י בְּקָהָ֥ל רָ֑ב נְדָרַ֥י אֲ֝שַׁלֵּ֗ם נֶ֣גֶד יְרֵאָֽיו:

(כז) יֹאכְל֬וּ עֲנָוִ֨ים׀ וְיִשְׂבָּ֗עוּ יְהַֽלְל֣וּ יְ֭קֹוָק דֹּ֣רְשָׁ֑יו יְחִ֖י לְבַבְכֶ֣ם לָעַֽד:

(כח) יִזְכְּר֤וּ׀ וְיָשֻׁ֣בוּ אֶל־יְ֭קֹוָק כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְיִֽשְׁתַּחֲו֥וּ לְ֝פָנֶ֗יךָ כָּֽל־מִשְׁפְּח֥וֹת גּוֹיִֽם:

(כט) כִּ֣י לַ֭יקֹוָק הַמְּלוּכָ֑ה וּ֝מֹשֵׁ֗ל בַּגּוֹיִֽם:

(ל) אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ לְפָנָ֣יו יִ֭כְרְעוּ כָּל־יוֹרְדֵ֣י עָפָ֑ר וְ֝נַפְשׁ֗וֹ לֹ֣א חִיָּֽה:

(לא) זֶ֥רַע יַֽעַבְדֶ֑נּוּ יְסֻפַּ֖ר לַֽאדֹנָ֣י לַדּֽוֹר:

(לב) יָ֭בֹאוּ וְיַגִּ֣ידוּ צִדְקָת֑וֹ לְעַ֥ם נ֝וֹלָ֗ד כִּ֣י עָשָֽׂה:

באהבה

עידית-ברכה