פרק כג- הסכמה להיות מובל.

ראוי להיות רעוי

(או איך שקוראים למי שמסכים להיות מובל על ידי הרועה...)

המזמור הזה שכל כך מוכר לנו פוגש אותנו כמו חיבוק גדול ועוטף, הרועה שמוליך את עדרו במעגלי צדק ומשיב את נפשו, משרה עליו ביטחון והגנה  גם בזמנים שנוכחותו  אינה ניכרת, אלא רק הנהגתו.

אבל הפעם אני רוצה להאיר את העמדה הנפשית של מי שמוכן לתפוס את עמדת המובל, ולא סתם מובל, מובל כמו בהמה, הרבה פעמים אנחנו פוגשים את גדולותינו, את החלקים האלוקים שבתווכינו, את המקומות המוארים והמאירים של צלם אלוקים שבקרבנו, אבל המוכנות להיות מובל מפגישה אותנו עם החלקים הבהמיים שלנו, לא תמיד הם מוכנים לקבל את הנהגת הרוח והבורא, הרבה פעמים הם אוהבים להנכיח את עצמם להוביל ולקבוע, אבל במסע הפנימי שיהודי עובר, כשהוא מגיע למודעות הזו שיש חלקים שצריכים הובלה והוא מוכן להיות מובל(נרעה...)אז הוא מרגיש את תענוג השלמות הפנימית (שיוצרת בתוכו הוויה שלמה כמו מעגל)ומשיבה לו את נפשו.

לאורך ימים

תהלים פרק כג

א) מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד יְקֹוָ֥ק רֹ֝עִ֗י לֹ֣א אֶחְסָֽר:

(ב) בִּנְא֣וֹת דֶּ֭שֶׁא יַרְבִּיצֵ֑נִי עַל־מֵ֖י מְנֻח֣וֹת יְנַהֲלֵֽנִי:

(ג) נַפְשִׁ֥י יְשׁוֹבֵ֑ב יַֽנְחֵ֥נִי בְמַעְגְּלֵי־צֶ֗דֶק לְמַ֣עַן שְׁמֽוֹ:

(ד) גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת לֹא־אִ֮ירָ֤א רָ֗ע כִּי־אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י שִׁבְטְךָ֥ וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻֽנִי:

(ה) תַּעֲרֹ֬ךְ לְפָנַ֨י׀ שֻׁלְחָ֗ן נֶ֥גֶד צֹרְרָ֑י דִּשַּׁ֖נְתָּ בַשֶּׁ֥מֶן רֹ֝אשִׁ֗י כּוֹסִ֥י רְוָיָֽה:

(ו) אַ֤ךְ׀ ט֤וֹב וָחֶ֣סֶד יִ֭רְדְּפוּנִי כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑י וְשַׁבְתִּ֥י בְּבֵית־יְ֝קֹוָ֗ק לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים: