המהפך

 נדמה שכולנו מכירים את המזמור הזה, על דרשותיו ורמזיו, מכירים ויודעים בעל פה, אבל לא תמיד מבחינים בפער בין חלקו הראשון (פס אי-ו) לבין חלקו השני(פס ז-יד)

הבטחון המוחלט שאויביו "כשלו ונפלו"(ב)

מתחלף  "קמו עדי שקר ויפח חמס"

המוגנות שנבעה מהחיבור הקרוב "ה אורי וישעי..מעוז חיי ממי אפחד" התהפכה ל"אל תסתר פניך ממני"

מפאת קוצר היריעה לא ננסה לפענח מה מקור השבר במזמורו של דוד, אלא נתחבר לתחושות המתחלפות בין הבטחון לנטישה.  בין הזמנים בהם הדרך מוארת ואנחנו מרגישות את המוגנות, ולזמן שבו האנרגיה הזו יכולה להיעלם ואנחנו חווים נטישה פחדים וחרדות....חוויה כל כך קשה, הבדידות הזו, ההרגשה שריבונו של עולם לא שוכן בקרבנו,לא מאיר את הדרך, החוויה המטלטלת הזו היא שגורמת לדוד להתחנן "אל תסתר פניך ממני"

אבל גם בתוך חוויית הנטישה והעזיבה יש גילוי עמוק ופנימי של קשר: "לך אמר לבי בקשו פני" הלב שלי מסביר רש"ר הירש,הוא זה שמדבר, דרכו אני שומע את בורא עולם לוחש, ומבקש:: "בקשו פני". אמנם התרחקנו אומר בורא עולם אבל אל תוותר, אל תסכים לריחוק הזה, תבקש שוב את הקרבה את הקשר. הלחישה הפנימית הזו היא שמוציאה את דוד למסע התשובה "את פניך ה אבקש" הידיעה שבתוך ההתכנסות של כל אחד מהצדדים, של הריחוק, עדין נותרה פנימה נקודת האנחנו, נקודת הקשר, נקודת הגעגוע שמבקשת לחזור ולפעום מוציאה אותנו מהמקום האטום אליו נפלנו, חזרה  אל טוב ה בארץ החיים, אל השפע שיכול לצמוח מהחיבור, חיבור שצומח מתקווה של קו ועוד קו, כמו רקמה שנשזרת מתכים קטנים וצפופים, כך התקוות והתפילות הקטנות והפשוטות בונות מחדש את הקשר.

באהבה

עידית

 

תהלים פרק כז

 

(א) לְדָוִ֨ד׀ יְקֹוָ֤ק׀ אוֹרִ֣י וְ֭יִשְׁעִי מִמִּ֣י אִירָ֑א יְקֹוָ֥ק מָֽעוֹז־חַ֝יַּ֗י מִמִּ֥י אֶפְחָֽד:

(ב) בִּקְרֹ֤ב עָלַ֨י׀ מְרֵעִים֘ לֶאֱכֹ֪ל אֶת־בְּשָׂ֫רִ֥י צָרַ֣י וְאֹיְבַ֣י לִ֑י הֵ֖מָּה כָשְׁל֣וּ וְנָפָֽלוּ:

(ג) אִם־תַּחֲנֶ֬ה עָלַ֨י׀ מַחֲנֶה֘ לֹֽא־יִירָ֪א לִ֫בִּ֥י אִם־תָּק֣וּם עָ֭לַי מִלְחָמָ֑ה בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ:

(ד) אַחַ֤ת׀ שָׁאַ֣לְתִּי מֵֽאֵת־יְקֹוָק֘ אוֹתָ֪הּ אֲבַ֫קֵּ֥שׁ שִׁבְתִּ֣י בְּבֵית־יְ֭קֹוָק כָּל־יְמֵ֣י חַיַּ֑י לַחֲז֥וֹת בְּנֹֽעַם־יְ֝קֹוָ֗ק וּלְבַקֵּ֥ר בְּהֵיכָלֽוֹ:

(ה) כִּ֤י יִצְפְּנֵ֨נִי׀ בְּסֻכֹּה֘ בְּי֪וֹם רָ֫עָ֥ה יַ֭סְתִּרֵנִי בְּסֵ֣תֶר אָהֳל֑וֹ בְּ֝צ֗וּר יְרוֹמְמֵֽנִי:

(ו) וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י עַ֤ל אֹֽיְבַ֬י סְֽבִיבוֹתַ֗י וְאֶזְבְּחָ֣ה בְ֭אָהֳלוֹ זִבְחֵ֣י תְרוּעָ֑ה אָשִׁ֥ירָה וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה לַיקֹוָֽק:

 

(ז) שְׁמַע־יְקֹוָ֖ק קוֹלִ֥י אֶקְרָ֗א וְחָנֵּ֥נִי וַעֲנֵֽנִי:

(ח) לְךָ׀ אָמַ֣ר לִ֭בִּי בַּקְּשׁ֣וּ פָנָ֑י אֶת־פָּנֶ֖יךָ יְקֹוָ֣ק אֲבַקֵּֽשׁ:

(ט) אַל־תַּסְתֵּ֬ר פָּנֶ֨יךָ׀ מִמֶּנִּי֘ אַֽל־תַּט־בְּאַ֗ף עַ֫בְדֶּ֥ךָ עֶזְרָתִ֥י הָיִ֑יתָ אַֽל־תִּטְּשֵׁ֥נִי וְאַל־תַּֽעַזְבֵ֗נִי אֱלֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי:

(י) כִּי־אָבִ֣י וְאִמִּ֣י עֲזָב֑וּנִי וַֽיקֹוָ֣ק יַֽאַסְפֵֽנִי:

(יא) ה֤וֹרֵ֥נִי יְקֹוָ֗ק דַּ֫רְכֶּ֥ךָ וּ֭נְחֵנִי בְּאֹ֣רַח מִישׁ֑וֹר לְ֝מַ֗עַן שׁוֹרְרָֽי:

(יב) אַֽל־תִּ֭תְּנֵנִי בְּנֶ֣פֶשׁ צָרָ֑י כִּ֥י קָֽמוּ־בִ֥י עֵֽדֵי־שֶׁ֗קֶר וִיפֵ֥חַ חָמָֽס:

(יג) לוּלֵ֗א הֶ֭אֱמַנְתִּי לִרְא֥וֹת בְּֽטוּב־יְקֹוָ֗ק בְּאֶ֣רֶץ חַיִּֽים:

(יד) קַוֵּ֗ה אֶל־יְקֹ֫וָ֥ק חֲ֭זַק וְיַאֲמֵ֣ץ לִבֶּ֑ךָ וְ֝קַוֵּ֗ה אֶל־יְקֹוָֽק:

תהילות אורות מתהילים