המתנה

למה (בשווא) את ממתינה?

אם התקשרת לאיזה משרד ונאלצת להמתין על הקו, אז בדרך כלל את מתייחסת לזה כאל זמן מבוזבז.

אנחנו מעדיפים שלא נצטרך להמתין, שדברים יקרו כאן ועכשיו ללא עיכובים מיותרים.

אבל מורתי ימימה אביטל לימדה אותנו שהמתנה היא חלק חשוב בתהליכים בחיים. במושגים הימימאיים, ההמתנה היא לא זמן מבוזבז אלא עשייה במימד אחר, עשייה שמשלבת בין הפעולות שלנו לבין הברכה האלוקית.

כמו החקלאי שמאמין וזורע, חורש ומסקל, ומאמין שתהיה לו סייעתא דשמיא ויירדו גשמים שיצמיחו את נטיעותיו. הוא לא מצפה שזה יקרה מיד, הוא יודע שיש תהליך והתוצאות לא בידיו, אבל הוא מאמין שהן יגיעו.

האמונה הזאת מאפשרת לו לחרוש ולזרוע. עשייה כזו שמאמינה ביעד, אבל מוכנה לתהליך ולדרך ויודעת שאין תוצאות מידיות, נקראת המתנה.

יצירת קשר היא כמו רקמה שנרקמת בין שניים. היא לא יכולה להתרחש מתוך הכרח או דרישה, לחץ או חרדה. היא חייבת מרחב. מרחב נוצר כשאני באה ממקום מאמין: מאמין בעצמי, מאמין ביכולת שלי ליצור קשר, וכמובן מאמין בבורא שמלווה אותי ורוקם יחד איתי את הקשר עם האדם הנכון. האמונה הזו היא שמאפשרת לפעול בנינוחות ובהבנה, לתת זמן לתהליך, לאפשר להיות באי ודאות, לא להיבהל מאי הבנה.

כשאין לנו סבלנות לדרך ולתהליך, כשאנחנו רוצים לראות תוצאות מידיות, כדאי לבדוק מה באמת מנהל אותנו. התבוננות לעומק הלב תגלה לנו הרבה פעמים את הפחד, האכזבה והתסכול, אותן קליפות שמכסות על הבור הריק חסר האמונה.

אז לפני שנדבר על החיבורים, אני מבקשת לבדוק את לב העניין: האם את ממתינה. האם את באמת מאמינה שזה יקרה, ואת כמו שאת תעמדי עם בחיר לבך מתחת לחופה, כי את אהובה וראויה להיות נאהבת ואוהבת. אם לא, צריך להתחיל לרפא את הנקודה הזו, כי בלעדיה לא יוצאים לדרך.

דמייני איך תיראה חלקת השדה שהבעלים שלה לא מאמין שתצמח. איך הוא יחרוש ויזרע?

נכון, גם מי שמאמין צריך לעבד את חלקת השדה (ועל כך נרחיב בהמשך), אבל בלי האמונה הזו הכול נראה אחרת.

אז בכל פעם לפני שאת מתחילה קשר, בדקי האם את עדין ממתינה באמונה שיוצר האדם מלווה אותך בדרכך אל היצירה המשותפת.

 

מה הם משפטי האמונה והחיזוק שמלווים את דרכך בתהליך הזה

 

 

נהיה בקשר