המהות והנתינה
המהות הוא החלק המהווה אותי, המקיים אותי, מהות היא ההוויה פנימית שלי הנמצאת עמוק מעבר לרעשים ולקליפות שדרכם אני מתחזקת אבל זו בעצם התחזקות אשלייתית. ולא התחזקות פנימית שמשמחת ומשיבה שקט ועוצמה.
אז מה היא הנקודה שנותנת לי תחושת קיום, אפשר כל החיים לעסוק בחיפוש אחריה. וכל עוד לא מצאנו אותה נפגוש אותה לפרקים, כדבריה של ימימה "יש לכן שמחות אך אתן לא שמחות."
כלומר לפעמים נשמח אך לא נכיר את שמחת הקיום הפנימית. השמחה להיות חלק מהבריאה האלוקית, ולהודות על האור והטוב .שקיים בעולם ובי.
כלומדות אנחנו יודעות שלנפש יהודי יש ניצוץ אלוקי שמחייה אותה ברמה אחרת.
וכשהוא נוכח הוא מחייה גם את הגוף(כבד-26 שם ההוויה)
כל יהודי מצווה לשמור על הניצוץ הזה. וזה אחד המשמעויות בציווי" ונשמרתם מאד לנפשותיכם" לשמור על הנפש שלא תאבד את הניצוץ האלוקי הזה.
ההכרה באור האלוקי שמחייה אותי משמחת מאירה ומחברת אותי למהות האור הזה. תכלית הטוב להטיב, להטיב איתי ולהשפיע מהטוב הזה על העולם.
כשאנחנו מחוברים למהות, מכירים בנוכחותו אנחנו בטוב, ומהטוב הזה מתאפשרת נתינה.
מלאכה
*מה מזכיר לך את קיומך המהותי?(עורה כבודי)
*מה התחושה שממלאת אותי כשאת מודעת אליו, כשאת יודעת שהוא נמצא שם עבורך.
*מה את עושה בשביל לשמור עליו?