" ומכאן אין לסחוב אחריך רגעים שאינם מתקיימים מחוץ לזמנם,זו אשליה של תפיסה שיש עוד לסחוב אותם, ולסחוב את הלב ולסגור את החיוך,בעוד שאם ישנן הפרדות תוכלי להבין מה יש במקום הזה, מה זו ראיה נכונה וגם תודה,לא אמורות להעצר מטשטוש של ציפיה, צריך לשנות שום דבר, לתת  לדברים להיות כל דבר בזמנו,"

 

הרישומים של החוויות שעברנו עדים מפעילים אותנו,  בין במודע –הכוונה שתוך כדי האירוע אנחנו נזכרים בהתרחשות דומה, ובין שלא במודע-שהתגובה האינסטינקטיבית שלנו  היא תוצאה של רישום  או  פרשנות לאירוע טראומתי מהעבר.

המוח שלנו מלא רישומים כאלה שפועלים עלינו אוטומטית ואינם מאפשרים בחירה, החלקים ההישרדותיים בתוכנו מפעילים מערכות הישרדותיות שמזעיקות אותנו למאבקים מול איומים שכבר לא קיימים, הם מזכירים למנגנונים האלה  איומים מהעבר, ובעקבותיהם ניטלת מאיתנו הבחירה להגיב במידתיות ובדיוק למציאות.

ההתנהלות דרך המוח ההישרדותי הזה עץ הדעת-הידיעות הזיכרונות והרישומים ובעיקר הפרשנות שלנו אליהם  נועלים  אותנו,  ואינם מאפשרים לנו להפעיל קשב נקי למציאות. כדי לא להינעל צריך לסלול דרך חדשה, דרך שלא פוגשת כל הזמן רישומים הישרדותיים ואם היא פוגשת אותם היא יכולה לבדוק אותם ולהשתמש בהבנה מדויקת ולא בפרשנות שאיה רלבנטית יותר.

המפגש עם המציאות העכשווית דרך חיבור ישיר לחוויה המתרחשת,  נעשה בעיקר דרך החושים:

מה אני רואה?

מה אני שומעת?

מה אני חשה?

מי אני בהתרחשות הזו?(ילדה או בוגרת)

מה הפרשנות שלי? האם היא מההווה(מהקשבה למתרחש או ללבן של השני) או מהעבר?

 השאלות האלה מחברים אותי לחוויה העכשווית ויכולים לעזור לי  לעשות הפרדה בין המציאות העכשווית לחוויה טראומטית מהעבר, ולאפשר לראות את המציאות המתרחשת כבוגרת, חזקה ויציבה שהרבה פחות מאוימת מהמציאות.

 

מלאכה

מי שרגילה לפעול כל הזמן מרישומי המחשבה  ופרשנותה תתקשה לעבור בבת אחת להתנהלות אחרת. מציעה למקד זמן מתוחם ביום. חצי שעה בערב , או בבוקר שבו במודעות את בוחרת לפעול מחיבור למציאות העכשוית

שימי לב

מה את רואה

מה את שומעת

 

בערב

בזמן התבוננות שחזרי, כמה היית משוחררת מקשיבה ומגיבה בהתאם לאירוע,

קשב-מה הלב  שלך שמע  בליבם של האחרים?

ומה  היתה הפרשנות שלך -האם הפרשנות הזו מזכירה לך אירוע או דפוס  מילדות?

האם את מוכנה ורוצה לשחרר את האירוע הזה?

 

2. סמני משפטי פרשנות שמעידים על דברים לא פתורים שאת כבר לא רוצה להתנהל    והם  חוסמים את הקשב

למשל:הוא עושה לי דוקא

 

 

ימימה - חשיבה הכרתית