וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם

*

במעלה הֹר הָהָר עולה אהרון בלי לאות. הוא יודע שלמעלה ימות.

אחיו ובנו לצידו, והוא כמו תמיד בתוך חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט. וכָבוֹד ותִפְאָרֶת, קדושה ואחריות.

האמת שכבר מזה זמן מצפה אהרון למותו. אך הוא לא מסוגל, אין לו יכולת למות: כל עוד הם עליו, הבגדים, הכבוד והתפארת, הקדושה והאחריות, הוא כולו מפוזר ומחֻבָּר ומסורג בעמו ואין לו כלל נִפרדוּת.

שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת, מַעֲשֵׂה עֲבֹת, העם רכוס אל אהרון ואהרון אליו. שְׁמוֹתָם עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו, עֲו‍ֹן הַקֳּדָשִׁים עַל מִצְחוֹ תָּמִיד, וחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ וְלֹא יִזַּח. בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן וּבְצֵאתוֹ לְזִכָּרֹן.

*

וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו

וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף מכל קצותיו וזכרונותיו. אהרון אחד.

וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם.

*

וכשאהרון נאסף יאסף גם העם.

מביטה כל העדה איך מעפילים במעלה הר ההר שלושה, ורק שניים שבים. מרחוק השניים כל כך מוכרים: האחד כה עניו. השני לצידו מנצנץ מרחוק בזהב.

רק כשהם מתקרבים העם מבין. התחלף הכהן, התחלף הדור. והכל כה דומה אך בעצם חדש מבפנים. רציפות וחידוש נמזגים.

צמא ותלונות, מדבר מלחמות - כה דומה אך בעצם חדש ושונה. וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל, וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל, אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל. כאחד, קול חדש.

אֱסֹף אֶת הָעָם, אמר ה' אל משה, והעם הצעיר, יליד מדבר וישימון, מנסה. רֹאשׁ הַפִּסְגָּה מחכה.