תפילה זה מסובך. אולי מתוסבך. כבד. דורש ריפוי. דורש מודעות. ככה מסתמן מההקדמות שעשינו.
אז באמת למה לי כל הכאב ראש הזה?
אם אני מעוניין בציות דתי, אז אני יכול להסתדר עם איזה מלמול לא מחייב. ואם אני לא צייתן אז למה שאתחיל עם זה בכלל?
בהתחלה לפחות אף אחד לא זז לתפילה אם אין לו סיבה טובה. כמו לכל דבר בחיים.
והאמת שלתפילה יש הרבה מה להציע. זה שהרבה אנשים לא טועמים הרבה ממה שיש בה אינו מפחית מהאוצרות הטמונים בתפילה.
חיות
חופש
אהבה
אומץ
בטחון
הדרכה ועצה
אלו הם רק חלק ממה שהתפילה עשויה לתת לך. אמנם כל אלו הם דברים שבדרך כלל אנחנו הולכים לחפש במקומות אחרים. זו גם בעצם סיבה למה התפילה לא מאד מושכת. כי לכאורה -
חיות מקבלים מאטרקציות, מאוכל, מסרט.
חופש מקבלים כשמשתחררים ממחויבויות או כשמרוויחים הרבה כסף. אולי כשזוכים במעמד.
אהבה זה מבני הזוג.
אומץ מקורסים או מטיפולים או מספורט אתגרי.
בטחון משליטה ותכנון. מכסף. מעבודה שקטה.
הדרכה ועצה מהאינטרנט. מהרב. ממורה.
אבל את כל אלו ועוד אפשר באופן ממשי ולא מיסטי לקבל ישירות מהשורש. ובאופן יותר עוצמתי יותר נקי ויותר זמין מאשר בכל המתווכים שאליהם אנחנו פונים כדי למצוא מזור.
זה לא מיסטיקה. זה ממש שם. המוטיבציה לתפילה היא לפחות בתחילה למצוא מזור או מענה לכל הדברים הנפלאים שכל אדם מחפש.
רוצה? אם לא, הפסד שלך.