אני צריך שתלכי, קדימה אתון. אמנם יש בך נפש ואת חשה כאב אבל את לא יותר מנושא בני אדם, אמצעי תחבורה שגם אוכל ונוער. אני רוצה להיות לקוח מרוצה ולהגיע בזמן הצפוי אל מקום חפצי החשוב, בלי רביצות ובלי לחץ ברגליים. יאללה.
***
אני צריך שתקלל, קדימה נביא. אמנם יש לך לפעמים שטויות בראש אבל אתה לא יותר מנושא מילים, אמצעי השפעה שגם אוכל ודורש כבוד. אני רוצה להיות לקוח מרוצה ושיתאררו אויבי ויהיה לי ראש שקט. יאללה.
***
מה קורה כשהמשעול הצר נחסם ואי אפשר לנטות ימין ושמאל, הפונקציה נתקעה, לוחצים על הכפתור ולא פועל. חרי-האף המתוסכל בוער. האם גילוי עיניים יאפשר פתאום תפיסה אחרת? אולי שְׁתֻם הָעָיִן או המלך המושפל יחזו עכשיו את האחר אשר מולם לא כפונקציה שצריך למצוא איך מפעילים אלא כהתגלות וכאתגר?
***
אולי לא. אולי כשוך שטפון הנבואה המתרונן נשאר נביא ששת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו, ובישימון משקיף עד שמבין:
גם המבורכים יכולים לתעות ולקלקל, לראות את האחר כפונקציה למילוי רצון. לשכוח את האנושיות בדרך לסיפוק הצורך, למילוי ההתרגשות.
יש לו עצה. אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ. דרך לו כוכב.
וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב.