היה היה עץ, שהחליט להרשם לסדנת השקייה.

במשך תקופה הוא הרגיש שהוא לא מתפתח כמו שצריך. הניצנים לא מה שהיו. ענפים חדשים של ממש כבר מזמן לא צמחו. ובכלל, משהו קצת חלוש בכל המבנה.

ואז יום אחד, הוא שמע שמגיע לשכונה מומחה לצמיחה והתפתחות להעביר סדנת השקיה. "זהו! זה בדיוק מה שאני צריך" אמר לעצמו העץ. "כמה שעות מרוכזות, אקבל כלים, אבין איזה חוסרים לא נענים אצלי ולמה אני לא בדיוק צומח" ומיד נרשם לסדנא.

הגיע היום המיוחל והציפיות נענו במלואן. המומחה היה מרשים ועמוק והיה ניכר שהוא מדבר על דברים שהוא מבין בהם היטב מבשרו. השיעור היה מרתק וגם הסדנא היתה נוגעת מאד. הוא אפילו יצא עם כלים ברורים לעבודה.

באותו יום הוא השקה את עצמו בקוב מים לפחות. הוא יצא מלא. מרוגש. מלא השראה. הוא הרגיש את הניצנים מתעוררים לחיים בקרבו.

אבל...

כעבור כמה שבועות, הוא ראה שבעצם לא הרבה השתנה. אז הוא ניגש לצינור המים וחזר על כל מה שלמד בסדנא. ושוב, השקה את עצמו בקוב מים לפחות.

טוב... התחילו לזוז אבל....

חשבון המים היה יקר. והעצים בגינה השכנה צמחו מהר הרבה יותר. הם היו נראים יציבים. בטוחים. עומדים על ציר פנימי. אז בלילה, הוא זרק אבן על העץ מהגינה ליד ושאל אותו – "תגיד, מה הסוד?"

"הסוד של מה?"

"הסוד של הצמיחה שלך?"

"אין סוד. כולם יודעים. בעל הבית קנה טפטפות ושעון השקייה. וזהו. מאז הכל התחיל לזוז באמת. קוב מים ברגע של התלהבות, זה פשוט לא זה... כל יום אנחנו מקבלים כמה טיפות. זה הכל. אין סוד".

 

אחרי הכל, לעצים יש את חוקיות הצמיחה שלהם. לגוף יש את חוקיות ההתחזקות והגמישות שלו. וגם לנפש וללב יש את חוקיות הצמיחה שלהם –

טפטפת יציבה של עבודה.

כמה טיפות של חום קבועות.

זמן שמוקצב באופן עקבי ויומיומי להתייחסות פנימה.

זהו.

זה הסוד, ולמרות שהוא לא סוד הוא עדיין אחד הסודות השמורים בתחום הזה.

 

"...הלומדת למעשה לא תוכל להגיע בקלות לתוצאות הגדולות, כי התוצאות הן מתוצאות אשר מתוצאות. כי אי אפשר להגיע לאיזון חוזר מהתחזקות יציבה באם ההתחזקות לא מובנת. ההתחזקות – חוקיות הצמיחה: את מדייקת ובאופן יחסי כל הזמן מדייקת יותר ומבינה יותר. אם יש הבנה לחוקיות הצמיחה – מדייקת ועוד מדייקת..." (ימימה אביטל)

" על כן כל העתקה והעתקה שהאדם ממשיך את עצמו מגשמיותו להשי"ת ולתורתו אפי' הוא רק כחוט השערה הוא יקר מאד מאד בעיני השי"ת ובזה ראוי לאדם להחיות א"ע ולשמח א"ע אפי' אם הוא כמו שהוא. [...]" (רבי נתן מנמירוב)