בתחילה מלך שלמה על העליונים
...ולבסוף לא מלך אלא על ישראל ... ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים ...ולבסוף לא מלך אלא על מטתו ...ולבסוף לא מלך אלא על מקלו"
מלך זקן וחכם, הגם שמלכותו כה זעירה. הקשבתי לו.
ובזקנתו לחש המלך:
בעצם,
תמיד מלכתי רק על מקלי. תמיד זה היה רק מקל, גם כשנדמה לי כאלף סוסים שעליהם אני נשען או כאלף נשים המסמלות את כוחי. גם כשנדמה היה לי שהוא כסף וזהב רבים מאוד.
תמיד היה כל זה מקל, משהו לאחוז ביד חזקה, משהו שאפשר בו להניף ולהרים את נוכחותי, כבודי, עוצם ידי.
וכשבתי על כסא ממלכתי ימים רבים מאוד, מלמל המלך הזקן, למדתי לאט לחפש את היראה בלבבי, לשמור עליה עוממה ולזכור כי כוח בלי רוח הוא עוור ורוח ללא כוח היא נכה.
לשמור את התורה כחותם אהובה יחידה על לבי, כקמיע על שריר זרועי ובין עיניי, כדי לקשור את כוחי ואת רוחי אלי וזה אל זה.
והיום אני פוסע עם מקלי, איני מניף אותו אלא שעון עליו, וזוהי מלכותי.
הלוואי, אמר המלך לי, שתדעי גם את לא להרבות מאד, לא לבלבל בין שאיפת הכוח לצורך במשענת, לא לסור ימין ושמאל.
שבת שלום