"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱ-לֹקיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ..."
ובעת רחמים בין השמשות
יצתה בת קול אל האשה יפת התואר, גלוחת הראש, השפופה באבלה על הרצפה.
ותאמר לה
אַל תִּירְאִי,
בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ.
בְּרֶגַע קָטֹן
את נספרת כמו הסוסים, הזהב והכסף בפאר מלך אשר נצבר במחסנים,
את השלל עם טף ובהמה אשר לבז אחרי תבוסה,
את חלק מהרכוש שיש לחנוך כמו בית וכמו כרם לבל יקחנו איש אחר.
וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ, אקבץ עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ ותְּשׁוּקָתֵךְ לכתונת אור אחת שלמה, ליריעת משכן חזקה, בה תשכני ואיש לא יִמְשָׁל בָּךְ. קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח.
וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן.
שבת שלום