יום כיפור מבפנים

ייתכן מאד שעד לאותו רגע לא רצית לתקן את זה. אולי רצית לצאת בסדר, אולי הבנת שמישהו שם בחוץ רוצה שתתקן. אבל אם היו משחררים אותך לחופשי לחלוטין לרצות ככל העולה על לבך לא היית מבקש תיקון. היית מסתדר היטב עם החלק הזה בחייך. ייתכן שבסתר לבך אתה אפילו שמח על קיומו.

כן, למדת שלהעביר ביקורת זה לא יפה. אבל בלי ביקורת איך היא תשתנה? כן, למדת שצריך לתת חום לבן הזוג, אבל בלי הדחייה והלב הסגור, בלי התלונה הפנימית, איך הוא ילמד מה את צריכה בדיוק כדי לחיות היטב? כן, אשמנו, בגדנו, חטאנו. הרשימה ארוכה. אבל בתוך כל הדברים האלו, יש דברים שלא בדיוק מתחשק לנו לשנות.

זה פשוט. אין רצון עמוק לתיקון כי הדבר שמכונה "חטא" בפי אחרים, או בפי ה', אינו נחווה בקרבך כחטא, עד לאותו רגע. הוא נחווה כמיטיב, מועיל, מקדם, מענג. כלומר, באיזה שהוא אופן כ"מצווה".

ואז,

לרגע נפתח לבך. אתה מתעורר מבפנים למשהו שברצונך לתקן. אתה רוצה, בחופש גמור, לתקן.  ממש מבפנים, בלי רגש אשם מיותר, בלי ריצוי, בלי פחדים נפולים, פשוט רוצה להחליף מסלול. משהו בחייך מתגלה כמיותר:

"כל גילוי של מיותר במערכת נובע מהתחזקות הקשר שלך לעצמך" (ימימה אביטל, חלק על המלאכה)

רגע התחזקות הקשר, הוא בבחינת ראש השנה.

והסדר כל כך חשוב.

ראש השנה ורק אז כיפור. ומי שעוד לא הצליח לגעת בראש השנה, צריך לבדוק טוב איך הוא יכול להשלים את הפער לפני שהוא נכנס לכיפור. ברגע החיבור והתחזקות הקשר, ום כיפור ינבע מקרבך מבפנים באופן טבעי כמו תוצאה של ראש השנה – "אני צריך כיפור".

זהו רגע של התרוממות הנפש. שמחת הגילוי. שקט ובהירות. "אה. זה נכון.... זה מיותר. הגיע הזמן להיפרד מזה. אני מתוודה בפני עצמי, ובפני ה'. "אני לא בכיוון. חטאתי".  

יום כיפור הוא מבפנים. לא רק מבחוץ.

הניסיון לומר ווידוי לפני רגע ההתעוררות הזה הוא ניסיון לאלץ את נפשנו למקום שאיננה נמצאת בו. אילוץ וקפיצה מלאכותית עשויים לסייע, אבל בהרבה מקרים הם עלולים בהחלט להזיק. להרחיק. להפיל.

 

אז קודם כל עלינו להכיר במקומנו.

איכה? היכן אני? מה שלומי?

בשקט בשקט, באופן אמיתי וכנה, מה אני תופס כטוב ומדוייק, ומה אני חווה כחטא? חווה. לא "חושב". לא "למדתי". לא "פוחד מהסמכות". חווה. רבי נחמן מברסלב אמר "זוכה להרגיש כאב חטאיו". להרגיש!

מה היחס בין מקומי הפנימי לבין מה שהסביבה תופסת כחטא?

מה בין מקומי הנוכחי לבין החטאים שאני אמור לכאורה להתוודות עליהם ביום הכיפורים?

אם יש פער, כדאי קודם כל להכיר בו.

ואחר כך לטפל בו.

ובאמת, צריך אפילו לשאול – האם אתה באמת רוצה לטפל בו?

רבים מאיתנו רגילים שהשאלה הזו לא רלוונטית. שרצוני אינו חלק מהמשוואה.

ובכל זאת -
"ומלכותו ברצון קיבלו עליהם".

לגעת בחגים