משהו אחד זכור לי במיוחד מראש השנה האחרון
שעליתי במטוס לכיוון אומן בלילה
התרווחתי בכיסא וניסיתי להירדם
ופתאום התחלתי להרגיש כאב חד בגרון
שממש הציק לי והפריע לי לישון
ולא ידעתי מה לעשות
ניסיתי להתפלל
ניסיתי לצעוק בלב
זזתי בחוסר נוחות בכיסא
עד שעלה לי רעיון..
אני הולך הרבה עם העניין הזה של הקשבה
ואמרתי לעצמי אולי אפשר
פשוט להקשיב לכאב
לנסות לחוות אותו
בלי לרגע לנסות לשנות אותו
פשוט להיות שם עם הכאב
וזה מה שעשיתי
הקשבתי לו
כל כולי שקוע רק בו
מאפשר לעצמי לחוות אותו
בלי לברוח למקומות אחרים במוח
בלי לנסות לטפל בו רק להיות שם איתו
ומתוך הקבלה הזאת יצאו לי כמה מילים של תפילה
בקלות ופשיטות ובלי מאמץ
והפלא ופלא
אחרי כמה דקות הכאב דעך
עד שבסופו של דבר ממש נעלם
והשתוממתי
איזה פלא איזה כוח יש לצומת לב והקשבה
הבנתי יותר לעומק שזה מה שכל הכאבים שלנו מבקשים
שיקשיבו להם
בלי לנסות לשנות אותם
להקשיב
לתת בהם אמון
הכאב הוא לא סתם
הוא מסר שהגוף שולח לי
מסר מה' יתברך שמדבר אלי דרך הגוף
ה' מדבר איתנו כל הזמן
בעיקר דרך הגוף שלנו
ודרך הקרובים לנו
רק להטות אוזן
ולהקשיב
נזכרתי בדיבור של רבינו
הוא אמר לאחד החסידים שלו
לדבר עם האיברים שלו מהתכלית
והתחדש לי שלא רק כדאי לדבר איתם
אלא אפשר ממש להקשיב להם