הנני.
תרגיל מס. 2 בהורות לחודש אלול.
הנני. מוכן להקשיב בלי לדעת לאן זה יוביל. לא כמו אתמול. לא כמו מחר. כמו היום.
מה כל כך קשה להקשיב? אבל מה יהיה אם אני אקשיב להם? איזה פחד...
זה באמת קשה להקשיב. זה באמת מפחיד. בדרך כלל אנחנו מוכנים להקשיב רק למה שכבר מסתדר לנו בתבניות. אבל אפשר להבין אותנו. הקשבה פתוחה בלי שאלות אמריקאיות היא עמדה ללא קרקע.
משהו חדש בפתח.
כל יום.
ואני מוכן לשמוע את השאלה גם אם אני לא יודע את התשובה.
גם עם עצמנו.
זה קשה להיות בעמדה של הנני. הנני מוכן לשמוע את מה שהפנימיות שלי מספרת שלי. מבקשת. שואלת.
כי אנחנו יודעים היטב שהפנימיות שלנו שואלת שאלות פתוחות. מבקשת בקשות שאין לנו מושג איך לספק. שהפנימיות שלנו מבקשת עמדה מפחידה ללא קרקע מוצקה.
גם עם ה'.
זה קשה להיות בעמדה של הנני. כי גם לה' יש לפחות שבע בקשות. אבל זה מפחיד אותנו להקשיב להן לא פחות ממה שזה מפחיד להקשיב לילדים.
כי אנחנו יודעים שהוא עומד לבקש דברים שאין לנו מושג איך נספק. לשאול שאלות שאין לנו מושג איך להיענות להן.
למשל - אייכה?
הנני.
השנה החדשה היא כזו. יש לה בקשות חדשות. שאלות חדשות. שער בזמן.
העמדה שמאפשרת לקבל אותה היא -
הנני.
מוכן לשנה החדשה. קשר חדש. מוכן לצאת אל הלא נודע.
מכיוון שזה באמת מפחיד. יש לנו איזה חודש פחות או יותר לנשום ולהרגע ולהחליט שזה שווה לנו.