מאמר - כשהבן רוצה חיבוק

רגע קטן שנפתח

תלמיד חבר שיתף אותנו בהתרחשות שחווה והיא נגעה בנו וריגשה את כולנו. יש איזה פלא, נס כזה, כשלפתע וללא התראה ה' האהוב פותח לך רגע קטן ומרחיב את המודעות לחיים היומיומיים, ואתה נדהם לגלות כמה אור פשוט וטוב המציאות נושאת. אחד הביטויים העיקריים של הסתרת ה' הוא המסך שמייצר היצר בדמות העיסוק המופרז בעולם הזה, במחשבה דיבור ומעשה, וכך מטשטש את ההסתכלות הפנימית, הרגישה והעדינה של הנשמה: "מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה, אף נשמה רואה ואינה נראית". שם, עמוק בפנים, המציאות נתפסת ונראית בצורה אחרת לגמרי, שם מוקרן סרט אחר לגמרי. בסייעתא דשמיא, מדי פעם ולפרקים קצרים, הקב"ה ברחמיו מסיר את המסך ונותן לך לראות מה באמת קורה במעמקי מה שאנחנו קוראים בטעות "שגרה" או "חול". לפתע מתגלה שהכול קודש, שכל השיחות עם בן הזוג, הכנת הכריך לילד בבוקר וארוחת ערב משפחתית הם סיפור אלוקי מופלא ומושגח, מלא השראה וקרבה.

עטף אותו בחיבוקו

החבר מתאר איך אחר צהריים אחד מימות השבוע ניגש אליו הבן שלו, מחבק אותו, מבקש את קרבתו תוך אמירת מילים חמות "אבא אני אוהב אותך".

בעבר, סיפר החבר, הוא מיד היה שואל אותו – "מה אתה צריך?" תשובה צינית וקרה מתוך השריון שהתלבש על רגשותיו העדינים. אך לא הפעם. עכשיו הוא עצר, שהה קלות, וחיבק בחזרה ברגש ובחום את בנו האהוב. עטף אותו בחיבוקו, שמח לתת לו את אהבתו הפשוטה, את הרגשת השייכות והביטחון שכולנו כל כך צריכים.

אמנם היה זה רגע קטן, אך הייתה בו השתקפות גדולה של המקום הרגשי החדש בחייו. הוא קלט איך התגובה הקרה של "מה אתה צריך" נבעה מחוסר הכרה של המקום הפנימי הנקי בתוכו. מקום של ביטוי אהבה ללא צורך נוסף, ללא אינטרס, אלא אהבה לשמה – לשם אהבה, לשם הקשר, לשם הרגשת החום הפשוט של הקשר.

לא בגלל משהו מסיום

אמנם "כולנו חכמים כולנו נבונים", ומי לא מכיר את הדיבור היקר בפרקי אבות: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה; ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם". אך כאשר מעיזים לבדוק את החוויה הפשוטה של הנפש, היא לא ממש מכירה את המקום הזה. היא חשה שתחושת אהבה היא מאוד מותנית ותלויה. רבים מרגישים שרוב אהבה והקשר הטוב שהופנה כלפיהם היו בעקבות דבר כלשהו שהם עשו. למד יפה, התפלל יפה, אמר דבר תורה בשולחן השבת, עמד יפה ב"מה נשתנה" בפסח ושר בקול רם, ואז - ודאי, אתה אהוב, יקר ומוערך. אך בסתם ערב בבית, שלא היה לנו בו כוח לכולם, שסתם שכבנו על הספה בסלון, לא תמיד הייתה בו הרגשה של קשר וחום כלפינו (בלשון המעטה). לא היה ברור שאתה אהוב וטוב גם ככה, כמו שאתה. המסר היקר והעמוק הזה של "אני לא אוהב אותך בגלל משהו מסיום, אני אוהב אותך כי אתה בן שלי" – הוא עבודה גדולה. נדרש עמל רב של אבות ואימהות, מסע פנימה לעומק הנפש, כדי לפגוש את המקום הזה בתוכנו, ויש כזה! וצריך לשחרר התניות שנוצרו בנפש בנושא מערכות הקשרים, בעיקר בתחום הרגשי.

ציור לא מדויק של הבורא

איננו עוסקים בפסיכולוגיה ובחיטוט בעבר, אך נראה שכל החסימות שחקוקות בנפשנו חוסמות את הקשר שלנו עם ה'. בעקבות משקעי העבר (שכל אחד עובר בהשגחה) נוצר ציור לא מדויק של הבורא יתברך. ציור שנובע מהחסימה האישית. "מלבישים" ללא מודעות את הקשרים שלנו עם הורים ומורים משמעותיים על הקשר עם ה'. ומתוך כך, אין זרימה שוטפת של קרבת ה'. הקשר קטוע. מדמים לחשוב שהוא פעם איתנו ופעם לא, אוהב ולא אוהב. או שהוא יתברך נמצא בקשר איתנו רק כאשר אנחנו צדיקים, מאירי פנים ורצים למצוות. זה יוצר הרבה תסכול, מרחק ותחושה של "חללים פנויים" כביכול מנוכחותו יתברך. ברור שלא באמת הוא לא שם, אבל זה הציור שיש בנפשנו. נוצר חוסר בהירות בנוגע לעובדה שבאמת לאמיתה אין שם שום התניה: "בין כך ובין כך אתם קרויים בנים". ההבנה הזאת יכולה לפתוח דברים רבים, וקשר חדש, מיוחד, יותר רציף, צפוף ואינטימי, אישי, עם אבינו, אהובנו ואוהבנו – אב הרחמן.

"מין התרפקות היא"

בהקשר זה נביא דברים מופלאים ומרגשים מהאדמו"ר מפיאסצנה (על בסיס הסיפור של החבר על הבקשה הפשוטה של בנו להיות איתו ללא שום צורך נוסף):

"ויש לפעמים שלא יתעוררו בך דיבורים ולא תרגיש שום בקשה, ומכל מקום תרגיש איזה הרגשה שאי אפשר לך לצייר מה אתה מרגיש. מין התרפקות היא, כילד שמתחטא לפני אביו, אינו רוצה מאומה מאביו, רק הומה ומתאנח אבי, אבי. האב שואל מה אתה רוצה בני; כלום, הוא משיבו, ושוב הומה ומתאנח אבי, אבי. כי דע לך שבעניין דרכי התגלות הנפש יש הרבה פעמים ללמוד מן הילד, כל מעשו אינם בכוונה, רק מעצמה נפשו מתגלה באופנים שונים ועושה תנועות ומעשים כפי תנועות נפשו, וגם חיטוי זה השתפכות נפשו אל נפש אביו הוא. וגם אתה לפעמים תרגיש בניגונך מין המיה וחיטוי, באין אומר ובאין דברים ובלא שום בקשה, רק נפשך מרננת ומשתפכת ומתפללת רק, ריבונו של עולם, ריבונו של עולם" ("בני מחשבה טובה" עמ' 43).

יהי רצון שנזכה להיות יהודים רגישים ומתרגשים, לדעת בכל לבבנו שאנו אהובים ומושגחים ללא שום התניות, ונזכה לחוש קשר חי, חם ופועם עם אבינו מלכנו, ומשם עם כל יקירינו, לגאולת עולם במהרה ברחמים, אמן. שבת שלום.