הניגון של האמת

אנחנו מתחברים בזמנים האלו אל ה"ניגון" של יעקב אבינו. כל אחד מהאבות הוא מרכבה לגילוי אלוקי במידה אחרת, ומידתו של יעקב היא מידת האמת, "תיתן אמת ליעקב". רבי נתן זצ"ל מסביר בפרשה שלנו את התנועה הדרמטית בלילה עם הנשים והילדים במעבר יבוק: "ויעבר את אשר לו", פירש רש"י עשה עצמו כגשר. ורבי נתן מפרש בעבודה: "כי עיקר הגשר לעבור עליו בזה עולם הוא אמת" (ליקוטי הלכות תפילין מ"א). מידת האמת הזאת קיבלה ציווי להתגלות דווקא מהארץ, מהארציות, מכל הבירורים והמערכות הגשמיות. קשרי המשפחה, תנועות נפשיות בין הורים וילדים, זוגיות, כל אחד ורצונותיו וצרכיו, שכנים שעץ השסק שלהם פלש לגינה, וכן "בזעת אפיך" - עבודה שעות רבות מחוץ לבית, בירוקרטיה, סכסוכי בחירות, מאבקים על כבוד ושלטון, קנאה ותאוות. ומכאן, מכל הבלבול והערבוב הזה, אומר ה': בני, מְצא אותי, מצא את האמת החבויה בלבושים השונים והמשונים שבראתי יצרתי ועשיתי בעבורכם. מוכרחים להודות שזה אתגר גדול.

לא רואים באמת

אני רוצה ללמוד יחד על בירור של "אמת מארץ", מתוך שיחה עם חבר קרוב.

החבר היקר ואשתו לא זוכים לילדים כבר לא מעט שנים. הוא מתאר לי שהקושי העיקרי שלו הוא כבר לא רק הנושא של הילדים אלא היחס של העולם כלפיו. באים אנשים, כולם עם רצונות טובים, נחמדים, מראים ארשת פנים רחמנית, ומברכים ברכה להיפקדות. הוא מספר על הרגשת התסכול הפנימית - לא מנושא הילדים אלא מכך שהוא חש שלא רואים אותו באמת. נושא הילדים, להרגשתו, הוא רק לבוש לחסרונות הרבה יותר עמוקים שהוא חווה בפנימיותו, ואיתם הוא מתמודד ומתקשר לה' בצורה מאוד אישית וייחודית, ועל זה כמעט איש אינו שואל. וכן, הוא זוכה לפגוש עומק של בירור וקשר עם אשתו היקרה ועם חברים טובים. הוא יודע שגם אנשים עם מאתיים ילדים לא בהכרח זוכים להכיר מקומות כאלה ולגעת בהם. החבר חש שהעולם לא באמת פנוי לפגוש ולדבר על עומק פנימיות האמת שקיימת ומתרחשת, ונעצרים רק בצורות ובלבושים החיצוניים של החיים. בתחושה שלו הוא נמצא בזמן חזק ומשמעותי מאוד של בירור נושא החברות, והקשרים בכלל. וליבו פונה בתפילה ליצור לו מעגלים יותר ויותר קרובים, של חברות שמעיזה לגעת, שמעיזה ליצור קשר של אמת. וכן בעוז לומד לשחרר קשרים וחברויות שרק שואבים את כוחות הנפש ומייצרים תקשורת במאמץ נפשי מחויך של הליכה סביב סביב, ללא מחויבות למגע הנשמתי, הלבבי.

המנחם הגדול

למדנו יחד בהקשר זה של בירור האמת מהארץ, מתוך העיכוב שלו בהבאת ילדים לעולם, מתוך חוסר ההבנה של העולם את פנימיותו, דיבור נפלא מהמנחם הגדול - רבי נחמן מברסלב - שכנראה רק הוא יכול לגעת שם בתוך ה"קישקע" של החיים ולמלא את החלל הריק לכאורה, באלוקות וטוב אמיתי.

הקדמה קצרה לדבריו. לרוב כאשר אדם חווה בלבול, מבוכה, הרגשת ריקנות, חוסר חיבור, לא נעים לו עם עצמו ועם החיים. אז, לרוב, הוא מסביר לעצמו שכרגע יש איזה רגע "מת מטוב", מאלוקות, בינתיים אשאר בבית, ועוד מעט יעבור הגל ואני אחזור לחיים, לטוב. כמו מכניס את החיים ל"הולד", עד שתשוב ההרגשה הטובה והמחשבות יתבהרו. כמה רווחים כאלו יש ביום, בשנה? זה נחמד וטבעי, אך זה עדיין ניגון של חיים שלא נוגע באמת לאמיתה - ש"מלוא כל הארץ כבודו", שאין שום מצב חיצוני ופנימי שהוא יתברך לא הסיבה שלו, שהוא יתברך לא מחיה אותו, ואם לא - הוא לא היה מתקיים.

"וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי". מפרש ר' נתן בשם רבי נחמן: "היינו כשהקיץ משנתו וצערו שהיה לו בעת שהתפשטו כנגדו כל כך, אז אמר 'אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי', כי נדמה לי כאילו אין שם ה' יתברך, כי הדמיונות רצו לבלבל אותי כאילו אין שם ה' יתברך ורצו להפיל אותי ח"ו... עד שנודע לי כי באמת יש ה' במקום הזה,כי באמת לא היה נפילה כלל רק שהתפשטו כנגדי מחמת שהייתי צריך לעלות למדרגה גבוהה יותר ולהתקרב לה' יתברךבהתקרבות יותר" (ליקוטי הלכות על פרשת וישלח).

כמו שאמרנו למעלה בהקשר של החבר היקר, לכאורה מתי יהיה טוב, וקרוב, מתי יהיה חיבור לה'? רק כאשר יהיה להם ילדים? בא רבנו ואומר, לא נכון! זו לא הסתכלות אלוקית, זו הסתכלות אנושית נבובה. באמת - עכשיו, ממש ככה, כמו שזה, כאשר אין ילדים כבר שנים ארוכות - "אכן יש ה' במקום הזה". הרי מה עם כל השיחות האינסופיות של הזוג הקדוש, עומק הבירור שלהם על החיים ועל משמעותם? כמה כוחות של אמונה מתגלים דרכם דווקא במצב הזה. ומה עם כל החסד שהם עושים בעולם למרות כל הקושי, ועוד ניצוצות אור רבים שיוצאים מהם, האם זה לא חלק מהפאזל של הניגון האלוקי? האם זה חלל ריק? האם רק כשיהיו להם ילדים הם יצטרפו למקום הנכון והטוב? זה כל כך רחוק, כל כך שקרי. זו לא האמתהאמת היא "שאכן יש ה' במקום הזה" רק שאנחנו, בכוח המדמה והלא מבורר לא יודעים, "ואנוכי לא ידעתי". ובכך מפספסים קשר וקרבת ה' - אולי גדולה ומשמעותית בהרבה מכל הזמנים שהכול מסתדר כסדר ואתה שקוע בזחיחות דעת גאוותנית.

ומכאן אפשר להשליך על דוגמאות רבות מחיינו. הילד הוריד את הכיפה והתרחק מהתורה והמצוות - אז מה, כרגע אין אלוקים במקום הזה? רק אם הוא יחזור לשמור? אומר רבנו - לא! "אכן יש ה' במקום הזה", חפש אותו שם, בתוך המבוכה הזאת. הילד הזה בוודאי מעורר חלקים רבים בתוכך שלא פגשת, זה מחייב קשר חדש איתו, עמוק ורחב הרבה יותר. בכל המבוכות שלנו, בכל הכפירות, "אכן יש ה' במקום הזה". רק צריך אומץ ועוז לפגוש מבפנים את המצבים והחלקים האלה בנפש, שלא האמנת ולא ידעת שיש להם משמעות אלוקית בפני עצמם, "ואנוכי לא ידעתי", ולחפש אותו יתברך ואת עצמך דווקא שם, במקום במצב ובזמן שאתה נמצא בו.

זהו הגילוי העצום של הצדיקים בעבורנו. ומי שזוכה להאמין בהם, בדעת העליון שהם מגלים, ומקיים את עצותיהם בפשיטות ובתמימות, זוכה לחיים חדשים כפשוטו. אמנם יש עליות וירידות, אך אתה חי - באמת, כל תנועות הנפש טובלות באור ה' הגנוז המתגלה, החיים מתמלאים בכיסופים וגעגועים של אמת, החלל הפנוי הדמיוני מתמלא במשמעות, באורו יתברך, בשם כל ישראל, אמן.

עולם קטן - כתבות