הזמין פייטן וביטל הזמנתו ביום האירוע
שאלה
אדם שנולד לו פטר חמור והזמין פייטן לטקס הפדיון, הפייטן דחה הרבה הזמנות שהיה יכול לקבל תמורתן כ 10,000 ₪ לערב, וזאת משום התחייבותו להופיע בטקס הפדיון ואף שכר כבר נגנים ומערכת הגברה לצורך האירוע.
יתרה מזאת המחיר שסוכם על ההופעה בטקס היה נמוך באופן משמעותי – 3000 ₪, וזאת משום הזכות לשיר באירוע נדיר כזה וכן הפרסום שעתיד הפייטן לקבל בעקבות הופעתו זו.
בערב האירוע התקשר בעל החמור וביטל את ההזמנה בטענה שהוא החליט שלא שווה לו לשלם 3000 ₪ בשביל טקס של רבע שעה [יש לציין שהפייטן לא הגביל את ההופעה בזמן ].
האם חייב בעל החמור לשלם לפייטן, ואם כן כמה?
תשובה
בעל החמור חייב לשלם לפייטן 3000 ₪.
נימוקים:
- בעל הבית שהזמין פועל אסור לו לבטלו ואם בטלו ללא סיבה יש לו עליו תרעומת (ב"מ עו ב, שו"ע חו"מ שלג א), ואינו חייב בתשלומין (תפארת ישראל ב"מ פרק ו יכין אות ג וכ"מ בש"ך חו"מ שלג א), אמנם רשאי להתרעם ולכעוס עליו בליבו (חזון יחזקאל על התוספתא ב"מ פרק ז א) אא"כ בטל הצורך בעבודה שלא בפשיעתו כגון ששכר פועלים להשקות שדהו ובלילה הושקתה השדה ע"י הנהר או שא"א להשקותה כי פסק הנהר שאז בעה"ב פטור לגמרי (ב"מ עו ב, שו"ע חו"מ סימן שלג א-ב, שלד א-ב), ואף תרעומת אין עליו (שם שלג א) .
- אמנם אם כבר התחיל הפועל את מלאכתו ואפילו רק יצא לדרך בעה"ב אינו יכול לחזור בו וחייב לשלם לפועל שכרו כפועל בטל ואפילו שלא הפסיד עבודה אחרת על סמך סיכומו עם בעה"ב (ב"מ שם שו"ע שם, כפירוש תוספות ד"ה והרמב"ן שם דלא כר"י ברצלוני) דבזה שהלך יש כאן קנין על חיוב העבודה כולה (ב"מ שם שו"ע שם, כפירוש תוספות ד"ה והרמב"ן שם דלא כר"י ברצלוני), וכ"ש אם מחמת הבטחתו לבעה"ב הזה דחה והפסיד עבודות אחרות שהיה יכול להרוויח בהן שאז חייב בעה"ב לשלם מדין מזיק בדינא דגרמי (ב"מ שם שו"ע שם, כפירוש תוספות ד"ה והרמב"ן שם דלא כר"י ברצלוני).
- בנידון דידן חייב בעל החמור לשלם לפייטן הן מצד דינא דגרמי שהרי היה בידו להיענות להזמנות אחרות והן מדין תחילת מלאכה במה שכבר שכר נגנים ומערכת הגברה דחשיב כתחילת עבודה.
- בגמרא ובשו"ע מבואר שחייב לשלם רק כפועל בטל[1], ולפ"ז לכאורה א"צ לשלום את כל הסכום (3000 ₪), אלא שמבואר בגמרא (שם ב"מ עז א, שו"ע שלה א) דבאוכלוסי דמחוזא משלם שכר מלא ופירש רש"י "בני אדם הרגילים לשאת משאות תמיד, וכשיושבין בטלים קשה להן", ובטעם הדבר נחלקו הפוסקים, י"א שפועלים אלו כשלא עובדים נחלשים ונעשים חולים ומפסידים במה שלא עובדים רמב"ם הל' שכירות פ"ט הל"ז (רמב"ם הל' שכירות פ"ט הל"ז), וי"א משום שהיו מעדיפים לעבוד מאשר לשבת בטל וכ"ש לקבל שכר מלא ולא לקבל שכר חלקי על בטלתם (ע"פ הרשב"א (מיוחסות א) והטור שלד ו, סמ"ע שלה ס"ק ד).
- ואכן בדין בעה"ב ששכר מלמד וחזר בו כתבו הפוסקים שחייב לו שכרו המלא הן מצד שנחלש במה שלא מלמד שהרי שוכח מלימודו (טור שלד ו), והן מצד שמעדיף ללמד מאשר לשבת בטל שהרי פיקודי ה' ישרים משמחי לב (סמ"ע שלה ס"ק ד) וצער הוא לו לשבת בטל (שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן א "ולומדי התורה אינם נהנים בבטולם אלא מצירים"), וכתב הרשב"א הדבר תלוי בעיני הדיין "ואם היה יושב בטל הכל לפי ראות עיני הדיינים. שיש לומד שהרב רוצה להיות יושב ובטל ויש שהוא חפץ יותר בלמוד. והכל כמו שיראה לבי"ד" (שות רשב"א ח"א אלף מב) ונראה שכל הסברות הנ"ל נפסקו להלכה (טור שלד ו, רמ"א שלה א וסמ"ע ס"ק ד)
- בנידון דידן נראה ברור שהפייטן מעדיף לשיר מאשר לשבת בטל, ובפרט אם היה מתפרסם ומתגדל שמו בעקבות האירוע ולכן חייב בעל החמור לשלם לו את מלוא שכרו.
- ויש לדון עוד לחייבו בשכר המלא המקובל על הופעה כזו או לכל הפחות כפועל בטל ביחס לשכר המקובל ולא לפי התשלום שסוכם שהרי הוא ניתן בהנחה גדולה מחמת הרווחים הפרסומיים או מחמת הנדירות של האירוע.
[1] עיין בתשובה בענין "הגדרת פועל בטל"