כיצד שמין שכרו של פועל בטל

הרב אלעד שלמה יוסף

המונח "פועל בטל", מוזכר במקומות רבים בדברי חז"ל ובספרות ההלכה.

במאמר זה נסכם את הדעות בקצרה בהגדרת מושג זה.

דעה א' - רש"י, רמב"ם

פי' המושג "פועל בטל" - כמה מוכן הפועל לפחות משכרו ע"מ שיוכל להיות בטל ולא יצטרך לעבוד.

כלומר, צריך לשום תמורת איזה סכום הפועל מעדיף להתבטל ולא לעשות את אותה המלאכה שהיה צריך לעשות.

לדוגמה, אדם הצריך לעשות עבודה קלה, ותמורתה יקבל 1000 ₪, הרי שאם יציעו לוותר על העבודה תמורת 300 ₪, וודאי שלא יסכים לכך כיון שיכול להרויח סכום גדול ללא עמל וטורח, אולם אם יציעו לו לוותר על אותה עבודה ויתנו לו 800 ₪, מסתבר שיסכים לכך, מפני שסכום זה קרוב לסכום המוצע לו תמורת העבודה, ואע"פ שהיא קלה, הרי שיכול לקבל סכום נמוך מעט ללא צורך לעבוד.

לעומת זאת, אם העבודה שנצרך לעשות היא קשה ומפרכת, ובתנאים קשים, וגם עליה יקבל 1000 ₪, בודאי שיהיה מוכן לוותר על עבודה זו תמורת 300 ₪ בלבד, כיון שיכול להרויח סכום נאה ללא טורח ועמל.

אמנם 1000 ₪ הוא סכום הגבוה בשיעור ניכר, אך ביחס לקושי העבודה והתנאים הנלוים, הרי שמשתלם יותר לקבל 300 ₪ ללא כל טורח ועבודה מאשר לעמול ולטרוח בעבודת פרך תמורת 1000 ₪. 

כן דעת רש"י בפירושו למסכת בכורות (כט ב), וז"ל:

כפועל בטל של אותה מלאכה - דבטל הימנה.

דאם היה נוקב מרגליות שעבודתה נוחה לעשות ושכרו מרובה, אם אומר לו טול כך וכך ותבטל היום ממלאכה, אינו פוחת משכרו אלא דבר מועט שהרי נוחה ואין בה טורח.

ואי מלאכה קשה היא כמו נגר, אם אומר לו אתה נוטל עכשיו שלשה זוזים טול זוז והבטל היום מאותה מלאכה ועשה מלאכה קלה זו נוח לו להבטל וליטול זוז.

  וכן דעת הרמב"ם בפירושו למשנה במסכת בכורות (ד ו), אלא שהרמב"ם סובר ששומה זו היא בבעל מלאכה ממוצע ולא בפועל מומחה, וז"ל:

ואמרו כפועל, אמרו כפועל בטל של אותה מלאכה.

ואני אבאר לשון זה וענינו, כי אני הרבה שמעתי בו דברים בלתי מספיקים ואף אינם מביאים אל המטרה כלל, והוא, כגון שהיה האדם בעל יכולת באומנותו ומומחה בה מכניס ביומו סכום מרובה, הרי לא נאמר יתן לו שעור מה שבטל אדם זה, אלא רואים מלאכה זו על הרוב, ונאמר כמה עשוי אדם להכניס במלאכה זו ביום אחד, וזהו ענין אמרם באותה מלאכה.

אבל ענין בטל של אותה מלאכה, הרי הוא תלוי ביגיעה שיש באותה המלאכה או המנוחה.

לפי שיש מלאכות שיש בהן יגיעה רבה כעבודת הברזל וכריית המחצבות, ואם תנתן הברירה לאדם בין שיעשה אותה העבודה המיגעת או ינוח כל היום, בודאי שיעדיף את המנוחה ואף על פי שיהא לו סכום קטן על היגיעה ויקבל הסכום הידוע.

אבל המלאכות הקלות אשר עושיהן כבטל, כגון השלחני שהוא פורט ומקבל שכר וכיוצא בו לא יהא בין הבטל והמתעסק בה הבדל גדול.

שאם היה מגיע לנפח דרך משל שתי מעין ליום ולשלחני שתי מעין והיה החכם הזה נפח ובטלו ממלאכתו יום בהוראותיו ודיניו הרי זה משלם לו חצי מעה, כי אף על פי שבטלו הרי נח מעמל רב, ואם היה שלחני הרי זה משלם לו מעה ומחצה דרך משל, לפי שהוא בטלו מדבר שלא היה לו בו טורח.

והבן ענין זה כי נפלא הוא ונכון.

 

דעה ב'- ר"ח, רי"ף, ראב"ד, רמב"ן, רשב"א.

פי' המושג "פועל בטל" - שמין תמורת איזה סכום מוכן הפועל לעבוד בזמנים שאין הרבה עבודה והפועל יושב בטל.

וכתב הרמב"ן בחידושיו (בבא מציעא, ל ב, סח א), וז"ל:

מתני'- היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי את הסלע אלא נותן לו שכרו כפועל.

אוקימנא בגמרא מאי כפועל כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מיניה.

פי' ר"ח ז"ל כגון אם היה חייט והניח מלאכתו והשיב את האבדה ונשתהה שם כשיעור תפירת בגד ששכרו סלע, לא יאמר לו כבר בטלתי מלאכתי שיעור סלע תנה לי, אלא משערין לו שכרו בעת שאין לו מה יתפור אלא יושב ובטל אם יבוא אדם ויאמר לו הנך יושב בטל תקח בתפירת הבגד חצי סלע או תישאר בטל כל היום ובעת שהמלאכה מצויה כגון קרוב לרגל וכיוצא בו שכר תפירת בגד סלע ומה שמתברר שנוטל בשעה שאין לו תפירה לתפור הוא שנוטל מבעל אבדה, ע"כ דברי ר"ח ז"ל, וכן פי' רבינו הגדול (הרי"ף) ז"ל בתשובה, וכן עיקר, אף על פי שלא פירש כן רש"י ז"ל.

 

וכן פי' הרשב"א בחידושיו (בבא מציעא לא ב), וז"ל:

כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה, פי' פעמים שהמלאכה מרובה והיא ביוקר ופעמים שהמלאכה מועטת והפועלים בטלים ובאותה שעה משתכרים בזול כדי שלא ישבו בטלים, ואם החזיר זה את האבדה בשעה שהמלאכה מרובה ונשתהה בחזרתה כדי שהיה מרויח סלע, לא יאמר לו תן לי סלע שהפסדתי בחזרתה אלא נותן לו כשעה שהמלאכה מועטת והוא יושב בטל שהיה משתכר חצי סלע כדי שלא יהא יושב בטל, כך פי' ר"ח ז"ל והראב"ד ז"ל וכן פירשה הרי"ף ז"ל בתשובה, ורש"י ז"ל לא פי' כן.

הרמב"ן בחידושיו (ב"מ סח א), הביא ראיות מדברי התוספתא לפי' רש"י והרמב"ם, וז"ל:

ורש"י ז"ל מפרש אם הוא נגר או נפח שמין כמה אדם רוצה ליטול להתבטל ממלאכה כבדה כזו. והא דאמר ר"ש לקמן נותן לו שכרו משלם פרש"י ז"ל כפועל בטל, ויפה אמר לפי פירושו כפועל בטל שכך שנויה בתוספתא, ר"ש אומר נותן לו שכרו משלם אינו דומה העושה מלאכה ליושב ובטל ואינו דומה היושב בחמה ליושב בצל.

 

כמו כן הביא ראיה לדברי ר"ח וסיעתו מדברי התלמוד. לדעתו זוהי הוכחה נגד דעת רש"י, וז"ל:

מהא דאמרינן בפרק האומנין (עו ב) ונותן לו שכרו משלם אבל אינו דומה הבא טעון לבא ריקן וכו', ואמרינן עלה חביבי אמר אי אנא הואי לא יהיבנא להו אלא כפועל בטל ואת אמרת משלם והא עלה קתני אינו דומה וכו', אלמא היינו כפועל בטל... אלא פירוש אחר יש לו והוא כפועל בטל של אותה מלאכה הראשונה, כלומר שלא היה עושה מתחלה מלאכה כמו שפר"ח ז"ל, ומסתברא כהאי פירושא, מדאמרינן בגמרא אבל מעות ליקח פירות דנפיש טרחיה אימא לא תיסגי ליה כפועל בטל וכו', ואם כדברי רש"י ז"ל מאי נפקא ליה מינה, אם טרחו מרובה אינו פוחת ממלאכתו הראשונה אלא מעט, ואם טרחו כטורח המלאכה שהיה עושה נותן לו דמי כל מלאכתו, ואם אין טרחו מרובה פוחת הרבה, ואמאי איצטריך למיתני תרתי, אלא ש"מ כפירוש הגאונים ז"ל.

 

דעה ג' - תשו' רש"י, ר"ח א"ז בשם ר"ח.

לדעה זו, פועל בטל מקבל חצי מהשכר.

כתב רש"י בתשובה, וז"ל:

והשיב רש"י בתשובה: אמינ' בפועל בטל פלגא אגרא וכן מקובלני מרבותי. וצריך ליתן לשומרי' מעות או דבר אכילה.

וכתב הט"ז, וז"ל:

שאינו דומה הבא טעון. פירושו מצאתי כתוב בקובץ ישן וז"ל, כתב בהג"ה היכא דאמרו חכמים דנוטל כפועל בטל היינו חצי השכירות, וכן נמצא בתשובת רש"י וכן מייתי הר"ח א"ז בשם רבינו חננאל. ושוב מצאתי בתשובה שנית (תשובות רש"י סי' רל"ט) וז"ל, מקובלני מרבותי מאי כפועל בטל פלגא דאגרא:

אמנם על דעה זו צריך לעיין מה מקורה ואם הוא מוסמך, כיון שרש"י ז"ל פירש אחרת בפירושו לתלמוד, וכמעט כל הראשונים הביאו דבריו. וכן הפי' בשם ר"ח א"ז לא נמצא לפנינו.

לכן נראה, שדעה זו היא מעין פשרה כאשר לא ניתן לשום או שלא ידועה השומה.

 

דעה ד' – הובאה בתשובת הרשב"א

דעה זו הובאה בתשובת הרשב"א (ח"א סי' אלף מב) בהקשר לשכר מלמד. ושם כתב ששכרו לפי ראות עיני הדיינים, וז"ל: 

שאלת תלמידים ששכרו מלמד ללמדם שנה במנה ורוצה אחד מהם לחזור בו... והכא ודאי שכרו משלם יהיב ליה לגמרי ולא כפועל בטל. דמלמד הרי הוא כאכלוסי דמחוז' דכל אימת דלא עבדי חלשי. דאמר עלה דההיא נותן להם שכרם משלם... ועוד, שהרי הוא מלמד ואין יושב בטל. ואם היה יושב בטל הכל לפי ראות עיני הדיינין. שיש לומד שהרב רוצה להיות יושב ובטל ויש שהוא חפץ יותר בלמוד. והכל כמו שיראה לב"ד.

כלומר, הרשב"א לא חולק על פירושו שהובא לעיל, אלא מוסיף שבמקרה והפועל היה יושב בטל ולא עושה כל מלאכה, במקרה זה ישומו הדיינים לפי ראות עיניהם.

לכן, בכל מקרה שצריך לשום, הרי ששמים לפי ראות עיני הדיינים.

לענין הלכה-

מרן בשו"ע (חו"מ רסה א) פסק כדעה הראשונה, וז"ל:

הרואה אבידה חייב להחזיר בחנם, אם הוא בטל. אבל אם היה עוסק במלאכה ובטל ממלאכתו ששוה דינר, והחזיר אבדה ששוה מאה דינר, לא יאמר לו: תן לי דינר שהפסדתי, אלא נותן לו שכרו כפועל בטל שיבטל מאותה מלאכה שהיה עוסק בה.

והרמ"א בהגה (שם) פסק כדעה השנייה, וז"ל:

הגה: ויש מפרשים כפועל בטל כפי מה שרוצה לבטל ולהתעסק בהשבתה, כגון שהיה עוסק במלאכה שנותנין עליה ד' דינרין, ואם היה בטל לגמרי נוטל דינר, ולהתעסק בהשבתה נוטל שני דינרין, צריך ליתן ב' דינרין, אף על פי שמגיע לו דינר בשכר ההשבה.

למאמר באתר החדש של הכולל.

 

 

 

 

 

שאלות ותשובות אקטואליות בדיני ממונות