יוסף והאחים שבים מארץ כנען לאחר שקברו את אביהם במערת המכפלה, והאחים חוששים לוּ ישטמינו יוסף, ומדוע חוששים?
מספר המדרש:
כאשר חזרו, עבר יוסף על פי הבור שזרקוהו שם וברך 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה' חששו שמא השנאה עדיין בליבו עליהם, 'ויצוו אל יוסף לאמר אביך ציוה לפני מותו לאמר', את מי שלחו? אומר המדרש: את בני בלהה וכמו שנאמר 'והוא נער את בני בלהה' שהיו רגילין אצלו, ושינו מפני השלום לומר לו שאביהם ביקש שימחול ויסלח להם על אשר עשו לו ' וַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף אַל־תִּירָ֑אוּ כִּ֛י הֲתַ֥חַת אֱלֹהִ֖ים אָֽנִי'.
ונתעכב עתה במשמעות מאמר זה.
רש"י פירש: שמא במקומו אני, וכי אני יכול להרע לכם?
אמנם המדרש דורש במשמעות ודאי, יעקב אביו אמר לרחל 'התחת אלהים אנוכי' ובנו יוסף בלשון ודאי, אכן מעין מידותיו של הקב"ה יש בי מה הוא מעביר על פשע אף אני, שאני תחתיו; ונראה שבדרך זו גם מסביר התרגום אונקלוס ' ארי דחלא דה' אנא'.
בשילוב פירושו של רש"י למילה 'כי', וכך מסביר התרגום: וכי אתם סבורים שאני תחת אלוקים, לא כן אלא דבוק אני באלוקים, כי אם ארצה להרע לכם הרי אני 'תחת' אלוקים, אבל אני דבוק בה' ולכן אין לכם לחשוש.
יהי רצון שנזכה גם אנחנו להיות דבוקים במידותיו של הקב"ה, מה הוא רחום אף אתה... ונהיה בבחינת 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום'.