רכב שנמכר במחיר הגבוה מערכו בחברות הביטוח
שאלה
באחד מימי החורף ירדו גושי ברד גדולים שהסבו נזקים גדולים לרכוש. גם בגג רכבו של ראובן פגע הברד ויצר שקעים קטנים. אמנם שקעים אלו אינם ניכרים כ"כ ואינם גורעים מרמת בטיחותו כהוא זה וכל שכן שאינם מפריעים בתפקוד הרכב בשום פנים ואופן.
כרבים אחרים תבע ראובן את חברת הביטוח וקיבל 15,000 ₪ פיצוי על נזק זה.
לימים מכר ראובן את רכבו לשמעון במחיר מחירון כפי שמקובל לרכבים מסוג זה. ראובן לא יידע את שמעון על הנזק וגם שמעון לא שם לב לנזק זה שאינו ניכר כ"כ ואינו משפיע על תפקוד הרכב כלל.
לאחר תקופה קצרה שמעון היה מעורב בתאונת דרכים ורכבו ניזוק קשות באופן שאינו ניתן לתיקון. לשמעון היה ביטוח מקיף שבעיקרון צריך להשיב למבוטח את שווי הרכב לפני התאונה ע"פ המחירון, אלא שבמקרה שלנו הביטוח נתן לשמעון 15,000 ₪ פחות משווי הרכב כיון שהשקעים בגג הרכב הורידו מערכו סכום זה.
וכעת שמעון טוען כנגד ראובן שהוא מכר לו רכב פגום במחיר מלא שהרי הביטוח הוריד מערכו 15,000 ₪ בעקבות השקעים בגג
ואילו ראובן טוען שע"פ ההלכה שקעים אלו אינם מורידים מערך הרכב שהרי אינם מפריעים בשום אופן לתפקוד הרכב ואינם ניכרים ורק הביטוח מפחית את ערך הרכב על דברים מעין אלה.
תשובה
בשו"ע (חו"מ רלב י) נפסק שאם קנה דבר כלשהו ולאחר זמן ראה שיש בו מום- אם מום זה ניכר הרי שכבר ראהו ומחל על כך, ואם אינו ניכר אלא שאינו מבטלו ממלאכתו - אינו יכול לחזור בו.
וכתב הרמב"ם בהל' מכירה (טו ה) שהגדרתו של המום נקבעת על פי אנשי המדינה, ולכן כל מה שמוסכם על בני המדינה שהוא מום יכול הקונה לחזור בו מהמקח כיון שהוא מקח בטעות, ומה שהסכימו שאינו נחשב מום אינו יכול לחזור בו מהמקח כיון שכל הנושא ונותן ללא תנאים - על סמך מנהג המדינה הוא סומך, אא"כ התנה במפורש על דבר זה.
במקרה שלפנינו מדובר במום שאינו ניכר לרוב בני אדם וגם אינם מקפידים עליו וברור שגם אינו גורע מתפקודו של הרכב או מרמת בטיחותו כהוא זה, ובכל זאת כיון שגגו של רכב הוא דבר שבעקרון אינו ניתן לתיקון (מבחינה מעשית יש אפשרות לתקנו אלא שיש שם קורות שנועדו להגן בעת התהפכות הרכב, ובתיקון הגג הם יכולות להינזק) לכן הביטוח נותן סכום גבוה על פגיעה ולו הקטנה ביותר בגג הרכב וממילא מפחית את ערכו של הרכב באופן משמעותי.
מנהג המדינה במסחר הרכב בציבור הכללי אינו מתנהל לפי שמאי חברות הביטוח אלא לפי שווי הנזק ועלות תיקונו במוסכים המטפלים בכך, שהרי מכה קטנה הדלת הרכב ניתן לתקן במכון פחחות וצבע בסכום קטן יחסית ולעומת זאת שמאי חברת הביטוח מעריכים נזק זה בסכום הגבוה פי עשרה ויותר מכך, ורוב האנשים כשקונים רכב משומש כשהוא במצב טוב אלא שיש בו מכה קלה, לא יפחיתו למוכר את הסכום שחברת הביטוח הייתה מפחיתה אלא הרבה פחות מכך, ובד"כ יפחיתו את עלות התיקון בנוסף להוצאות עבור טרחה וכו', עד פי שנים שלושה מעלות התיקון ולא מעבר לכך.
ולכן לאור האמור לעיל, במקרה שלפנינו לא ניתן לטעון למקח טעות שהרי מום זה אינו משמעותי בתפקודו של הרכב.
אמנם אם הקונה מתנה את קנייתו בכך שערך הרכב כפי שהוא משלם עליו יהיה זהה לערכו בחברת הביטוח אזי יהיה זה מקח טעות אם בחברת הביטוח מעריכים את שוויו פחות מהמחיר שהוא נקנה.
ועדיין צריכים אנו למודעי- האם בקניית רכב שעל פי ערכו רוב העולם מבטחים אותו בביטוח "מקיף", יש להתחשב בערך שחברות הביטוח מייחסת לרכב, שהרי כשהקונה מבטח את הרכב הוא רוצה לקבל תמורה מלאה לכספו ועל דעת כן הוא קונה את הרכב, ואם הוא יידע שערכו בחברת הביטוח נמוך בסכום משמעותי ממחירו בשוק הרכב הרי שהוא לא ירצה לקנותו.
ולכן, כיון שידוע לכל, שרכב שערכו גבוה מנהג העולם לבטחו בביטוח "מקיף", הרי כאילו הקונה התנה במפורש שעל דעת כן הוא קונה את הרכב, (ואין הוא צריך להתנות זאת בפירוש) ולכן המוכר רכב שיש בו "מום ביטוחי" (פגם שאינו מהותי אלא שחברות הביטוח מתייחסות אליו כפגם) חייב ליידע את הקונה בכך ואם אינו מיידעו הרי זה מקח טעות.
אולם ברכב שערכו נמוך ואין דרך העולם לבטחו בביטוח "מקיף", אין מתחשבים בהערכות "חברות הביטוח" ואין צורך ליידעו "במום ביטוחי" כלשהו אא"כ הקונה מתנה זאת בפירוש.