מאמרי הראיה
138
צדק שהיה פעה"ק, שמו היה רבי אברהם יעקב, והיו מכנים אותו בשם ליאון גר הצדק, שרושם גדול
היה עושה על כל מכיריו באמת . הוא היה כומר בניו יורק בכנסיה גדולה ועשירה, ונשאו לבו להסיר מעליו
את כל הבלי הכבוד וההרחבה שהיתה כרוכה במעמדו, ונכנס לתחת כנפי השכינה ונתגייר הוא ומשפחתו,
ובא לירושלים ולמד בשקידה גדולה וביראת שמים אמיתית, ע ד שנעשה תלמיד חכם חשוב בגפ"ת. וזכורני
שבשנת תרס"ו בערך בא לביתי ביפו, ואמר שיש לו להציע לפני בקשה אם ארצה למלא אותה, וכאשר
תשובתי היתה שהנני נכון למלאות חפצו בגבול היכולת שלי בלי"נ, אמר לי שראה מחברת שלי בשם "ארר
היקר" ששמה דיברתי על דיוקנו הרוחני של כבוד מו"ח הגאון האדר"ת ז"ל. שלקחה את לבבו בזה
שרק היהדות יכולה להתפאר שיש לה בין האנשים הרוחניים שלה פרצופים טהורים כאלה, מה שרחוק
מאד למצא א צל אחרים. וע"כ הוא רוצה שאתן לו רשות כשתהיה לו הזדמנות להעתיק את המחברת הנ"ל
לשפות אירופיות שהוא יודען. מובן שהרשיתי לו בחפץ לב. אחרי אשר הארכתי עמו בשיחות פנימיות
נפשיות, שאלתי ממנו אם יש לי רשות לשאול אותו, באיזה אופן בא לידי הצעד הגדול הזה להכנס לדת
ישראל, אחרי חיים רחבים בתור כומר? אחרי התבוננות קצרה מצדו, שהכרתי שהוא תפוס ברגש עמוק
מאד, אמר לי, שהענין בא אליו מתוך רג ש של הכרת תודה, להשם יתברך, אחרי שנתרפא באופן פלא י,
ממחלה מסוכנת ומיואשת שתקפה עליו. ואמר לי שאאמין לו, שתמיד היה דתי במעמקי נפשו, ובטבע נפשו
שכנה הכרה גמורה, שאין אדם קונה לו את יתרון הא דם על ידי שום תרבות ושום מדע בעולם. כי אם על
ידי קדושת האמונה האלקית, שמבלעדיה אפילו אם יהיה גדול בכל מחמדי המוסר והפילוסופיא, תהיה
תכונתו רק כמו בעל חי מלומד, אבל אותו צלם אלקים המיוחד לאדם, לא ישיג בשום אופן כי אם על ידי
חיים של קדושת האמונה. אבל, הוסיף לומר, זה גם כן הוכר לו בעומק הנפש, שדוקא אמונה אלקית
טהורה שאין בה שמץ של אליליות, היא רק היא תוכל לאשר את האדם להביא אותו לידי אותה המדרגה
האצילה הנובעת מקדושת האמונה, ועל פי הרגש הז ה התחיל לפשפש באמונתו אם היא באמ ת נקיה
מתערובות של אליליות, ובלב פצוע בא לידי מסקנה, שאי אפשר שיהיה תמים באמונתו בלא ערוב של
מחשבה אלילית. ידע אמנם ש ישנם תיאולוגים רציונליים, שתיארו את אמונתם בתו ר אמונה מופשטת
מאליליות, אבל הוא הכיר שאלה האנשים לא בעלי אמונה הם, אלא אנשים משכילים ומתפלספים. ומאד
עגמה נפשו מזה, עד אשר ש ם את פניו לאמונת ישראל. שבה מצא א ת הטהרה הג מורה של אמו נה אלקית
טהורה, ונכנם בכל לבו ונפשו תחת כנפי השכינה, ומצא על ידה מחסה לנשמתו הרעבה לאור האמונה
האלקית בכל מילואה. גרים מסוג זה, הנם החלק המאיר שבכללות גרי הצדק, שדבקות רוחם
נשתלמה במה שקשרו את חייהם עם קדושת ישראל, וקדושת ירושלים עיה"ק ת"ו, עיר ד' שמה לנצח. וזה
מכוון לדברי חז"ל הקדושים במגילה (י"ז, ע"ב): "וכולל גרי הצדק עם הצדיקים שנאמר: "מפ ני שיבה
תקום והדרת פני זקן" וסמ יך ליה "וכי יגור אתכם גר ". והיכן מתרוממת קרנם? בירושלים ! ! שנאמר:
ההד שנה י"א, חוב' ז' תרצ"ו) ) ." "שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך
מכתב לבני עקיבא
ב"ה. יום י"א לחדש ניסן תרצ"ד.
יקירי לבבי "בני עקיבא". עז לכם ויפעת נשמה ממק ור ישראל. חביבי, ממעמקי הלב הנני שולח לכם את
הבעת הוקרתי לכינוסכם היקר. חזקה מא ד היא תקותי שאתם תדעו איך לשאוב מ מעיני הישועה, שבכלל
הם הולכים ונפתחים לישראל וארצו. לרוחו ורגש חירותו, למרות כל הסבוכים, המעצורים והצרות
ברוח ובחומר שהננו בתור חלק מכלל ישראל סובלים כל כך מהם בפרק המעבר של הזמן הקשה הזה.
מאמרי הראיה
139
ממעינות האלה, תהיו אתם אחי היקרים יודעים לקלוט את הזוך ואת הטוהר, שבהם תכירו להפלות יפה
בין זרם לזרם, בין משקע זר שסערת הרוח מעלה בזעפו ובין תהליך של מי מנוחות המשיב נפש, אשר בהם
יהיה חלקכם ובהם תהיו נוחלים אומץ עד כדי השפעה גם כן על חוגים שונים, להרחיב את יסוד
ברכת החיים אשר צור ישראל וגואלו חי מופיע בה בעיתים הללו על עם סגולתו. מרבי עקיבא אורן של
ישראל אשר בשמו אתם נקראים בבחינת איגודכם, היו נא מכוונים לשלשת הסימנים המצינים לנו לדורות
את קדושתו העליונה, שהם : ראשיתאהבת התורה עד ל כדי מסירות נפש של סבל בלתי גבולי, הדעה
חיינו ואורך היסודית שסם החיים של האומה ומכון גאולתה אין לו תוכן אחר כי אם זאת התורה שהיא
ימינו". השנית ההכללה "כולהו סתימתאה אליבא דרבי עקיבא" פלגים רבים הולכים וזורמים, מתניתין,
תוספתא, ספרי, ספרא וכו ' אבל הכל ב א מתוך אותו הים הגדול, תורתו הכוללת של רבי עק יבא (עיין
סנהדרין פ"ו). התורה תורת חיינו כל פלגיה המתגלים ברוח וכל הפלגים המתגלים בחיי האומה, ממנה הם
זורמים, ולאחדם עם מקור ם הברוך לנצח אנו נדרשים. נברך בתורה תחילה ונמצא את הארץ אשר אב דה
לנו על אשר לא ברכו בתור ה תחלה (עיין בבא מציעא פ"ה). והשלישית היא מד ת רבי עקיבא המיוחדה,
שהיא מתעוררת עכשיו בזמן צמיחת הישועה, להיות לנו לאור עולם, התלהבות ומסירות לחזק כל חזון של
גאולה ותחיה לישראל וארצו. ודוקא מפני שהחזון בשעתו נכשל, ובר כוכבא נפל ועמו נפל ישראל בבחינת
חירותו הלאומית, בטוחים אנו כי תורת אמת אשר ב פה קדוש יבוא תור לה, והתור הזה הולך ובא, ולא
תקום פעמים צרה, ולא לחנם לחם ישראל מלחמת קיומ ו ונצחו עד דור אחרון ועד בכלל. לכו אחים ובנים
חביבים בכח זה, בכח ד' גואל ישראל, אל ירך לבבכם, אל תערצו מכל קולות של צווחות וקל גסים. ד'
עמנו, ובשמו ותורתו נדגול ונעשה חיל, לקרבת גאולתנו ופדות נפשנו, בישע צור ישראל אשר הננו לעדי עד
עמו וצאן מרעיתו. בברכה, חיים, שלום, חדות רוח וקושט סלה. נאמן אהבתכם אברהם יצחק הכהן
זרעים שנה א', חוב' א' תרצ"ז) קוק
על הגאון רבי אברהם מסוכטשוב זצ"ל
ב"ה. י"ג מ"ח תרצ"ה. כעת בא לביתי ידידי היקר הרה"ג מו"ה שבתי בארנשטיין שליט"א ובשורה
טובה בפיו משמחת נשואין של החתן הרב היקר מו"ה ליביל עלבינגער שליט"א עורך הירחון התורני בית
אברהם הנ"ל עם אחותו תחי' למז"ט נינת הגה"ק בעל אבני נזר זצ"ל וכאשר תמיד חביבה עלי תורתו
הקדושה של הגאון הקדוש בעל אבני נז ר זצ"ל, ועל כן נזדרזתי לבקשתו ל שלוח איזה דבר להמערכת
החשובה ותהי זאת ג"כ בתורת ברכת מז"ט לפרי צדיקים, מטעי קודש, לבית קדוש ד' מרנא ר' אברהם
מסאכאמטא ב זצוקלה"ה וזי"ע ועכ"י. והנה בדרך כללות על דבר דרכו בקודש המיוחדת בעומקה של
עת (' הלכה שראיתי שידידי הגאון מקוטנא נכ דו שליט"א נטה במאמרו היקר (בבית אברהם חוברת א
כנוס" קו בנין לסמן את צד החידוש המקורי שלו, שלא הי' צריך להקדמות משל אחרים ובודאי שיש צד
של אמת בדברים. והנני רגיל לומר, שזהו מה שאמרו חז"ל בגמ, דב"מ פ"ה ב' בההוא מדרבנן דהוה שכיח
אליהו גביה דלצפרא הוו שפירן עיניה ולאורתא דמיין כדמקילין בנורא וכו' א"ל דאמרי ליה לאליהו
אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע, אמר לי בכולהו מצית לאיסתכול בהו, לבר מגוהרקא דר' חייא
דלא תיסתכל ביה, מאי סימ נייהו, בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחיתי לבר מגוהרקי דר' ח ייא דמנפשיה
סליק ונחית כו'. והבחינה המבדלת הזאת במעלות קדושים למעלה בקודש, במדת עלייתם
למתיבתא דרקיע, היא מוחשת בתור דוגמא בגבו רתה של תורה. שאלה גדולי התורה שהם מוכרחים