לדעת הרמבם הדמיון הוא כוח גופני שמסכם נתוני החושים.אפשר לדמיין דברים שלא קיימים ולכן יש יסוד של תעתוע בדמיון.

הנבואה באה מהדמיון אך מתלווה גם פרשנות שכלית לחזיון ופרשנות זו מעלה את הדמייון אל השכל שהוא צלם אלוהים

הרמבם חולק על "המדברים" / הכלאם המוסלמי שנותן לדמיון מקום מופרז.למעשה דעת הרמבם חולקת גם על זרמים יהודיים לא רציונליים.

.עיון ב8 פרקים לרמבם ובמורה נבוכים.