"לא נעים"

חבר סיפר לי שלקח את בנו לגן שעשועים. באותו זמן רוב האנשים שהיו סביבם נראו כאלו שאינם שומרים תורה ומצוות. האב היקר מוציא פירות מהשקית ונותן לבנו המתוק. והנה הוא מזהה שהילד מתעכב בברכה ומסתכל סביבו בדאגה קטנה. הוא שאל אותו לפשר הדבר, והבן ענה שהוא מתבייש, שלא נעים לו לברך ככה, "כאשר יש מלא אנשים חילונים". האב ניסה לחזקו שהוא אינו צריך לחשוש ולפחד כלל מאנשים, ושהעיקר הוא מה שה' חושב עליו. החבר הוא איש אמת, שמחפש אמת, הוא נעצר והקשיב למה ששפתיו אמרו בזה הרגע. הוא ידע שהתגלו עכשיו דרך פיו מסר חשוב מאוד בשביל עצמו, נקודה פנימית שהוא מחויב לבדוק אותה.

לוקח אחריות

לאחר זמן, בהתבודדות, בשדה לבדו (כמו שרבי נחמן לימד אותו) הוא התבונן שוב על האירוע שעבר עם בנו וחשב לעצמו: מאיפה זה נובע? מאיפה מגיע החשש של בנו בגיל כה צעיר ממה יגידו ומאיך זה יראה ויתקבל בסביבה? הוא שיתף אותי ואמר שהדבר הראשון שעלה ברעיונו בעקבות ההתבוננות הזאת, היא שזה בכלל קשור לתיקון שלו ושל אשתו, ורק 'משתקף' בבנם הקטן. הוא התחיל לראות ולזהות כמה גם הם, ההורים, מרוב רגישות ואכפתיות, חוששים לבטא ולהביא בבהירות את הנקודה היהודית שלהם. הוא זיהה שיש להם עדיין חולשה והתנצלות פנימית על היהדות, על התורה והמצוות, שהם עצמם מפחדים לזקוף קומה ולהיות ברורים. כן הוא ראה שאת זה הם מכסים באצטלה של רגישות ואכפתיות לסביבה, בעוד שבאמת לאמתה זו חוויה של חסימה, של פחד, שמתבטאת ביומיום במאמץ יתר למציאת חן בעיני העולם, על חשבון הנאמנות לאמת הפנימית, שמתחננת שם בעומק הלב להופיע ולהתגלות.

כששוכחים את מהות הנשמה העצמית

ר' שלמה קרליבך אומר ש"אנחנו כל כך עסוקים בשאלה מה חושבים עלינו אחרים, אבל מדוע איננו שואלים את עצמנו מה ה' חושב עלינו?"

זו נקודה קריטית - דווקא לאנשים הפנימיים, הרגישים, נקודת האור שלהם יכולה להיות גם נקודת החושך. שרגישות היתר לאנשים וההקשבה לכל מחשבותיהם ורגשותיהם, לא מאפשרת לפעמים את ההבחנה באמת. זה ערבוב רגשי כזה, שנובע מ"עץ הספק" ('אילנא דספקא, אילנא דמותא') שמטשטש את הדיוק האלוקי, מעמעם את דבר ה' שצריך להתגלות על ידך, דרכך. "כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכול נעשה מעורבב ומסופק" (אורות התשובה טו, י).

ר' שלמה ממשיך ואומר שם בפרשת לך לך, שאברהם אבינו היה רעב לאמת, ולא התעניין מה חושבים עליו. הוא אהב את העולם, אבל לא היה אכפת לו מה העולם חושב עליו. "אברהם אבינו ממש רצה לדעת מה ה' חושב עליו".

טוב ה' לכול

זו נקודה שורשית כל כך, שיש עליה הסתרה רבה. ונראה שצריך ללמוד וללמד את הנפש שלנו לפנות בכל דבר ובכל עניין קודם כול לה' יתברך, אבינו, יוצרנו. לברר מה הוא חושב, מה דעתו. זו פעולה של תמימות, של יהודי שלם, שיודע שפנימיות האני שלו היא "רוח ממללא", "ואני תפילה", שרק רוצה בכל דרכיו לדעת אותו יתברך. ולכן בכל בירור בחיים, יש צורך לשאול "אבא (טאטע) מה אתה חושב?" האם לגור פה? או לעבור לשם? להתחתן אִתה או לא? האם לקבל מהרב הזה או מהרב הזה? לאיזה בית ספר לשלוח את הילד הזה? ואת הילד הזה? רבי נחמן אומר שבאמת לאמתה גם על דברים הרבה יותר קטנים, צריך לשאול את ה'. הוא מסביר את הפסוק: "טוב ה' לכול" - לכול ממש! לכל דבר. "אבא מה אתה אומר, לקנות טיטולי האגיס או פמפרס?" איזו חולצה ללבוש לכבודך בשבת? לאכול עכשיו או אחר כך? הפרטים הם רבים, אך הכלל הוא אחד: "אין עוד מלבדו", וצריך ללמוד לפנות אליו בכול. זה לא אומר לא להתייעץ ולא לברר בדרך העולם, אך הראשית היא דעתו יתברך, רצונו, להתמיד לפנות לה', בכל דבר ודבר, עד שזה נהיה פעולה קבועה, שנקבעת בנפש, "הרגל נעשה לטבע", חוזר לטבע האלוקי של הנשמה, לשוחח כל הזמן עם ה' בתמימות ופשיטות, אמן.

לך לך - לעצמך

יותר מזה אומר ר' שלמה, בשם רבי נחמן מברסלב: "שמי שדואג מה חושבים עליו אחרים, לא באמת אכפת לו מהם. ואילו מי שלא אכפת לו מה אחרים חושבים עליו - לאדם זה ממש אכפת מאנשים אחרים. אדם זה יכול לומר: 'ראה אכפת לי ממך, אני אוהב אותך, אבל לא אכפת לי מה אתה חושב עליי, אני עדיין צריך לעשות את הדבר הנכון" (אבן שלמה על התורה לך לך).

זו הדרכה כל כך חשובה, כל כך קדושה, שצריך ללמוד מאבינו הקדוש אברהם, יום יום, רגע רגע, מול כל מצב: "לך לך" – לך לעצמך, לנקודת האמת שמושרשת בך, הֱה נאמן, הקשב לה, חיה לפיה, זו נקודה שמלמדת אותך מה ה' חושב עליך, מה הוא רוצה ממך באמת.

נשיאת הפכים

ברור שזו עבודה מורכבת: מצד אחד, כמו שמנחים אותנו חז"ל, דעתנו צריכה להיות מעורבת עם הבריות, להקשיב לצורכיהם, לדעתם, אך מצד שני ללמוד לשמור על מקום פנימי עצמאי, שלא מתרשם, שלא מתבלבל משום דבר, בבחינת "כל העולם לא נברא אלא בשבילי". רבי נחמן אמר לחסידיו: "זאת נתתי לכם שאתם לא תוכלו לעבוד על עצמכם, והעולם לא יוכל לעבוד עליכם".

אין דבר גדול מזה

יהי רצון שבזכות אברהם אבינו ע"ה, וכל האבות הקדושים, וכל הצדיקים שבכל הדורות, שנזכה לאמת לאמתה, שנזכה להיות רעבים לאמת, "לבקש פניו תמיד", שנזכה לא להתנצל על יהדותנו, לשמוח על כל מצווה, על כל אפשרות לגלות אותו יתברך דרכנו, לזקוף קומה בגאון, בגדלות של אמת, ולהעביר את המסר הזה בצורה ברורה ופשוטה לילדינו, ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. שידעו בבירור שאין דבר גדול יותר מלהיות יהודי, שומר מצוות, בארץ ישראל, זה הדבר הכי גבוה ועצום בעולם, אין דבר גדול מזה.

עולם קטן - כתבות