מתי מבקשים ניסיון....
המזמור הזה לא פשוט, לא קל לנו לקרוא אותו מתוך הזדהות מוחלטת, אולי זה אפילו מפחיד...
הביטויים שמצהירים על חפות מוחלטת , "ארחץ בניקיון כפי..." הם אלה שיוצרים אצלנו תחושת פחד, שעוד מעט ימצאו את המקומות ששגינו. מי יכול להעיד על עצמו שהוא מאה אחוז, ואף להזמין את עצמו למשפט, לפני מלך המשפט?
גם המדרש רומז לסכנה הזו, בדבריו על הקשר בין בקשת הניסיון: "בחנני " לבין הנפילה בחטא בת שבע. דברים אלו של המדרש יצרו את התפילה שאנחנו לוחשות ברגעים קשים,רק אל תנסה אותנו בורא עולם שלא נבוא לידי ביזיון.. תפילה שהיא על פניו הפך בקשת המזמור.
אבל אולי מילות המזמור לא נכתבו בשעה של שלווה נחת, בשעה של שלימות פנימית, כמו שנראה בקריאה ראשונה אלא בסיטואציה מורכבת והם מחברים אותנו לרגעים אחרים. אותם זמנים שבהם גם לנו יש תחושה שאנחנו מבקשים עוד הזדמנות נוספת להוכיח את חפותנו. דווקא באותם רגעים מושפלים שאנחנו עומדים נבוכים מול תוצאות מעשינו, מתבוננים בהם ויודעים לא לכך הייתה כוונתנו. באותם רגעים הבחירה נתונה בידינו "לא ישבתי עם מתי-שוא ועם נעלמים לא אבוא" אפשר למות לשוא, לטחון את עצמנו עד כלות על התוצאות, על הכוונות שהוחטאו על איך שהדברים יצאו בלי שהתכוונו, ואפשר לנסות להסתיר את הטעות, לנסות להיות מהנעלמים.
אבל מי שבוטח בחסדו של הבורא ומכיר את באהבתו אלינו ואל האמת, בוחר להתוודות, ולרחוץ את עצמו בשביל לחזור לנקיות . ומבקש הזדמנות להסביר את כוונותיו , את דרכו. נכון הקהל (קהל המרעים) לא אוהב את זה . יותר קל לציבור להתמודד עם דברים ברורים, עשית או לא, תודה בבקשה.
אבל במקהלים כמו במקהלה יש קולות רבים , כל אחד משמיע את קולו, ואפשר גם להביא את קולו של הלב, בתומי הלכתי.
כשמתקיימים ממקום שמאמין בכוונה ויודע שיש מי שנותן לה ערך, מרגישים יציבות ובטחון , "רגלי עמדה במישור". ומותר לדבר את הכוונות (צרופה כליותי ולבי) ולבקש עבורן הזדמנות נוספת.
לו רק נדע להסביר את כוונתנו
תהלים פרק כו
) לְדָוִ֨ד׀ שָׁפְטֵ֤נִי יְקֹוָ֗ק כִּֽי־אֲ֭נִי בְּתֻמִּ֣י הָלַ֑כְתִּי וּבַיקֹוָ֥ק בָּ֝טַ֗חְתִּי לֹ֣א אֶמְעָֽד:
(ב) בְּחָנֵ֣נִי יְקֹוָ֣ק וְנַסֵּ֑נִי צרופה צָרְפָ֖ה כִלְיוֹתַ֣י וְלִבִּֽי:
(ג) כִּֽי־חַ֭סְדְּךָ לְנֶ֣גֶד עֵינָ֑י וְ֝הִתְהַלַּ֗כְתִּי בַּאֲמִתֶּֽךָ:
(ד) לֹא־יָ֭שַׁבְתִּי עִם־מְתֵי־שָׁ֑וְא וְעִ֥ם נַ֝עֲלָמִ֗ים לֹ֣א אָבֽוֹא:
(ה) שָׂ֭נֵאתִי קְהַ֣ל מְרֵעִ֑ים וְעִם־רְ֝שָׁעִ֗ים לֹ֣א אֵשֵֽׁב:
(ו) אֶרְחַ֣ץ בְּנִקָּי֣וֹן כַּפָּ֑י וַאֲסֹבְבָ֖ה אֶת־מִזְבַּחֲךָ֣ יְקֹוָֽק:
(ז) לַ֭שְׁמִעַ בְּק֣וֹל תּוֹדָ֑ה וּ֝לְסַפֵּ֗ר כָּל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ:
(ח) יְֽקֹוָ֗ק אָ֭הַבְתִּי מְע֣וֹן בֵּיתֶ֑ךָ וּ֝מְק֗וֹם מִשְׁכַּ֥ן כְּבוֹדֶֽךָ:
(ט) אַל־תֶּאֱסֹ֣ף עִם־חַטָּאִ֣ים נַפְשִׁ֑י וְעִם־אַנְשֵׁ֖י דָמִ֣ים חַיָּֽי:
(י) אֲשֶׁר־בִּידֵיהֶ֥ם זִמָּ֑ה וִֽימִינָ֗ם מָ֣לְאָה שֹּֽׁחַד:
(יא) וַ֭אֲנִי בְּתֻמִּ֥י אֵלֵ֗ךְ פְּדֵ֣נִי וְחָנֵּֽנִי:
(יב) רַ֭גְלִי עָֽמְדָ֣ה בְמִישׁ֑וֹר בְּ֝מַקְהֵלִ֗ים אֲבָרֵ֥ךְ יְקֹוָֽק: